עץ יוסף על דברים רבה א:ו

כדבורים היו בני מתנהגים. פי' שכל הדבורים הקטנים הולכים אחר הדבורה הגדולה שנקראת אם לכולם. כך ישראל ילכו הקטנים אחר גדוליהם. וכתב הרד"ל ואולי לפי דרכיו למדנו להנחת שם דבורה על המין מזה שהם מתנהגים ע"פ דבר ומנהיג נקבה עכ"ל:

ועוקצה מר כלומר אם תכעס תרע לאדם. כן התורה למי שעובר בדבריה:

אופופסין פירוש גזר דין [ערוך] וכן בלשון יוני [מוסף הערוך]:

שנאמר מות יומת הנואף והנואפת. מביא פסוקים אלו מפני שרוצה לדמות הענין לדבש שיש בו צורך אכילה והוא מתוק. רק באופן שיקח הדבש שלא במקום הדברים כי עוקצה מר. כן מצינו בעילת מצוה ומ"ע לקיים פ"ו. אמנם בעילת איסור עוקצה מר. וכן שבת עונג הוא. אמנם לבשל בשבת אף שהוא לעונג מ"מ הוא כמו שרוצה ליקח דבש ממקום הדבורים. משא"כ שאר עבירות כגון מכשפה או רציחה שחייב מיתה אין לדמות לדבש כי אין שם רק לא תעשה [י"מ]:

ועוקצה לאחרים שהבעלים כשהולכים לרדות הדבש מן כוורת הדבורים הם הולכים עם אש ואבוקה והדבורים בורחים ויכול ליקח הדבש בלי שום נזק. אבל אחרים שרוצים לגנוב דבש הם הולכות בלא אש בחשאי והדבורים עוקצים אותם. וכן כשפורחת ממקום למקום לאסוף מיץ פרחים להדבש עוקצת לאחרים:

מסגלת לבעליה כלומר שניתן בטבעה שתעמול לקבץ הדבש לבעליה אף שאין לה הנאה מזה רק להטיב לאחרים. כן הם טבע נפשותיהם שעושים המצות לשמה ורק לשם ה' ומאהבה. לא לשם תועלת ושכר כי אם מאהבה גמורה: