עץ יוסף על בראשית רבה צט:ח

אף הם כמו ראובן שיצא ואזניו מקוטפות כדלעיל. ומ"מ לא קאמר הכא הכי לפי שלא היתה חרפת שמעון ולוי כל כך כשל ראובן:

והיה מתירא יהודה ומסלק עצמו לזויות התחיל קורא לו יהודה אתה אינך כראשונים והיינו דכתיב ביה אתה:

אתה הודית במעשה תמר. שאמרת צדקה ממני. אע"פ שהיית יכול לכפור בחותמ' והפתילים ולא חשת לבושתך כדי להצילה מהמות:

יודוך אחיך להיות מלך. ואע"ג דראובן נמי אודי לא זכה לזה. לפי שלא הודה אלא כשראה שהודה יהודה כדאי' בפ"ק דסוטה:

זה דוד שניתן לו עורף. אבל שאר שבטים אינם זוכים לזה:

יצחק אמר לו ליעקב כו'. פירשתי לעיל פ' ס"ו ע"ש:

עצמך מדינה של גיהנם. אבל בבמדב"ר פ' י"ג לא חשיב הצלת עצמו משום דלא דמיא לאחריני שהוא בעוה"ז (יפ"ת). ובשיטה חדשה אי' אתה הצלת ד' נפשות יוסף מן המיתה ותמר ופרץ מן השריפה אני מציל מבניך ד' נפשות. דניאל מן הבור כנגד יוסף. וחמו"ע מן השריפ' כנגד תמר ופרץ וזרח:

וקרא לו ד' שמות גור אריה כרע שכב כארי וכלביא. כצ"ל והוא הכתוב בפר' בלעם דמיירי נמי ביהודה כדלעיל פרק צ"ח. וחשיב אריה וארי תרי מיני. ואפשר דחד מנהון אריא דבי עילאה (יפ"ת):

זה כסא מלכות. כמשמעות שבט דהיינו שבט מישור שבט מלכותך. ומשום דקשה שהרי ראינו כמה ימים שסר המלכות מיהודה שעל כן דחקו בגמרא לפרש אראשי גליות. לכן אמר אימתי ומחוקק מבין רגליו כו' פי' דקרא לא מיירי אלא לימות המשיח שמשיבא מלכותיה לא תתחבל. וז"ש אימתי יהיה זה שאמר ומחוקק מבין רגליו כשיבא אותו שהמלכות שלו דהיינו משיח. ופי' עד כי יבא שילה כשיבא שילה. או שמלת עד דבקה למעלה ופי' לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו לעד לעולם. וזה כשיבא שילה (יפ"ת):

שכתוב בו ברגלים תרמסנה עטרת גאות וגו'. כתב האב"א ט"ס הוא כי מקרא זה מדבר מפורעניות ישראל ע"ש אך צ"ל תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים (ישעיה כ"ו ו') והוא מלך המשיח שנאמר בו עני ורוכב על חמור (זכריה ט' ט'). וכתב הנזה"ק שהענין מבואר ע"פ הסוד הנזכר בזוהר פקודי דזמן הגלות הוא עד דמטו רגלין ברגלין. ופירושו מבואר בכתבי האר"י ז"ל ע"ש והמשכיל יבין:

שילה מי כו' שילה כתיב חסר יו"ד קרי ביה שלו (מת"כ) ודבריו אלה אינם אלא מן המתמיהין שבכל הספרים כתוב שילה מלא יו"ד וכן הוא ע"פ המסורת אך הדרשא תדרוש (מנחת שי). ועי' רש"י בפירוש התורה:

שמקהה שיני כו' פירשתי לעיל פרשה צ"ח:

מתקהלין עליו ללמוד תורה מפיו כדלעיל פ' צ"ח:

אוסרי לגפן עירה מי שיכניס. כצ"ל ופי' שילה הנזכר הוא מי שיכניס כל ישראל. ולקיים גירסתנו יש לפרש הא דלא יסור שבט מיהודה היינו מאחר שיכניס כל ישראל דהיינו בימות המשיח שמאז לא ינתשו מעל אדמתם. אבל קודם לזמן זה יסור (יפ"ת):

שנקראו גפן וקדריש קרא כאילו כתוב אוסרי גפן לעירה דהיינו שיכניס ישראל לעיר ירושלים:

זה שכתוב בו עני. וה"ק ולשורקה דהיינו ישראל כדבסמוך יכניסם לעירם. בני אתונו מי שכתוב בו עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות:

ד"א ולשרקה דלפי הדרשא הקודמת לשורקה אלו ישראל כדפירשתי. איכא בינייהו דלדרשא קמייתא שורקה שם לישראל כמו גפן וכוונת הכתוב שהמשיח יכניס את ישראל לארץ וקרי ישראל בשמות נרדפים. ולפי דרשא זו רוצה לומר שהמשיח יעשה לישראל כמו לשורקה דהיינו שיטעם בגבולם כמו שנוטעים השורקה. ור"ל שיקבעם באופן שלא ימוטו לעולם:

והיאך הוא עושה ר"ל לנטעם כשורק להיות זרע אמת. וקאמר וזרקתי עליכם מים טהורים והיינו שיערה עליהם רוח טהרה ויסיר לב האבן ונמצא שכמו שהשורק זרוע על מים כן ישראל יהיו נטועים ומגודלים על מים טהורים:

שהיין הרבה בגבולו ומרבויו יכבסו בו הלבוש כמו במים:

תהא מתכבסת בתחומו ר"ל בלשכת הגזית שבחלקו של יהודה:

שהיין חרבה בתחומו אבל מכבס ביין לבושו אע"פ שאמר לעיל שהיין הרבה אין כל כך ראיה דמצי מפרש לה בתורה ממש על דרך כי טובים דודיך מיין. אבל הכא דכתיב חכלילי עינים משמע יין ממש שמאדם העינים:

כאדם שאומר לחבירו מזוג לי ושנה לי שחכך ערב לי. מלת כאדם הוא כמו ד"א. וקמפרש קרא בתורה שאומר לחברו שילמדהו כי יערב עליו שיחו וחכו ממתקים. ומשום דכתיב יין אומר הטעם שעשה משל הד"ת ביין לפי שדרך אדם לומר לחבירו מזוג ושנה לי. וכן יאמר בתורה שנה ושלש לי שחכך ערב יותר מיין. ופי' ג"כ ולב שינים מחלב בזכות התורה (יפ"ת):

בזכות התורה אם יהיו חטאיכם. דרש שינים כמו שנים ומפרש ליה מלשון חטאיכם כשנים. וירצה שהתורה תלבין החטא יותר מהחלב או שיתלבן חטאיכם שהם כשני מחלב מחמת התורה שנקראת חלב כדכתיב דבש וחלב וגו':