עץ יוסף על בראשית רבה צח:ח

לא יסור שבט מיהודה זה מכיר. דכתיב (דברי הימים א ב׳:כ״א) ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד וגו' וכתיב (שופטים ה׳:י״ד) מני מכיר ירדו מחוקקים. ועיין במס' יבמות דף ס"ב ע"ב:

שבא ונתחבט כו' שכשהוליד חצרון את יאיר נתנו לו בני מכיר כ"ג ערים ליאיר כדי שישא אשה מבנותיהם. ועיין בדה"א ב' ברש"י (משנת דר"א). והמת"כ גרס לא יסור שבט מיהודה זה מפיבושת דכתיב (שמואל ב ט׳:ה׳) ויקחהו מבית מכיר וגו'. ומחוקק מבין רגליו שבא ונתחבט לפני רגליו דכתיב (שם) ויפול על פניו וישתחו וגו'. והכוונה שעי"ז שקירב דוד את מפיבושת בן יהונתן שנשאר חי מכל בית שאול להביאו אליו מבית מכיר ונתנו מאוכלי שולחנו נתחזק שבט מלכותו בלי יורש עצר שיהרהר עליו:

זה מלך המשיח כלו' שבט ממשלתו יהיה נמשך בקרב ישראל עד כי יבא משיח שנקרא שילה שהמלוכה שלו. או על שם שי לו שנאמר לו יובילו שי למורא. ומאז יתפשט מלכותו כמ"ש ולו יקהת עמים וכ"ש בישראל. אבל בעוה"ז אין שבט ממשלתו אלא בישראל (נזה"ק):

זו סנהדרין וכה"ג נמי אמרינן בפ"ק דסנהדרין אלו ר"ג שבבבל כו'. ואף כי גם אלה פסקו בזמנינו. כבר פירשו המפרשים שמ"מ נמצאו שרים מושלים בדוגמתם הקרובים למלכות אשר ממשלתם מתפשט בקרב ישראל. והכא נקט סנהדרין לדוגמא בעלמא (נזה"ק):

שהוא מכה ורודה. ופי' שבט כמו שבט הנוגש:

שהם עומדים לפניהם כדמפרש בפ' אד"מ:

הלל מדוד ומזרע הלל עמדו הנשיאים בישראל ועלייהו כתיב לא יסור שבט מיהודה:

מן דשפטיה שהוא מדוד:

דבית ציצית כו' כל אלה שמות משפחות גדולות הם: