עץ יוסף על בראשית רבה צח:ז

וחוצפה של גוריו. כלו' חומץ הלב להתקומם כנגד אויביו:

מטרפו של יוסף. שאמר מה בצע:

עלית ונתעלית שפי' עלית נסתלקת. ומדאפקיה בלשון מעלה דריש נמי נתעלית והיינו שזכה למלכות. ולפי דרש זה שקאי על יוסף יש לפרש מטרף בני יוסף עלית. או מטרף. בני עלית:

מטרפה של תמר שאמר צדקה ממני והצילה:

מפרץ עד דוד דהכא אמר כרע רבץ. ובפרששת בלעם כרע שכב. והתם נמי ביהודה מיירי כתיב ותנשא מלכותו ורביצה פחות משכיבה. דשכיבה משמע מנוח והשקט בהחלט. משא"כ רביצה. ולכן כרע רבץ ירמווז לזמן שהיה מפרץ ועד דוד שאף שמשפחת יהודה להיתר שאת על שאר השבטים כאומר יהודה יעלה בתחלה. מ"מ לא היה גדולתו ברורה כמו שהיה מדוד ואילך שהיתה מלכות מפורסמת:

וי"א כרע כו' ס"ל איפכא דשכיבה משמע שוכב ונרדם. ורביצה משמע מנוחה כמו ורבצת ואין מחריד (איוב י״א:י״ט) הילכך רביצה היא בזמן שהיתה לו ממשלה ממש דהיינו מפרץ ועד צדקיהו ושכיבה היינו מצדקיהו עד המשיח שאין מלך ואין שר רק קצת שררה ונשיאות אשר ליהודה על ישראל כדאמר בסנהדרין לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל ולזה תקרא שררה זו שכיבה:

כרע רבץ בעוה"ז ס"ל כלישנא קמא דשכיבה עדיפי ולהכי מוקי רביצה בעוה"ז ושכיבה לעתיד לימות המשיח שתהיה עיקר ממשלתו:

כרע רבץ בשעה שאין שונאים כו'. זה ג"כ כלישנא קמא דשכיבה עדיפא ומפני שלא תבחן הממשלה כל כך כשאין נצוח באויבים כמו שתחן בנצוח האויבים. וכן המנוחה תבחן יותר אחר הצער. לכן בשעה שאין שונאים אמר כרע רבץ. ובשעה שיש שונאים ועמד כנגדם ונצחם אמר כרע שכב שתכון מלכותו מאד ויכיר בשלותו: