עץ יוסף על בראשית רבה צז:ד

ידא דדחית תליתאי דעלמא. כלו' שבבואו לדחות כח ידו א"ל אביו ידי שהיתה דוחה ונצח המלאך שהוא שליש של עולם אתה מבקש לדחותה. ועז"א לא כן אבי וגו' כי אינני מבקש לדחות ידך בכח אלא מצד היושר. כי חק היושר הוא שלא לדחות הבכור מפני הצעיר. ויעקב לא חשש לדבריו לפי שעשה כן ברוח הקודש:

ידעתי מעשה ראובן כו' דאם לא כן ידעתי ידעתי למה לי:

ידעתי מעשה ראובן כו'. ר"ל שיעקב ידע בנבואה שראובן לא חטא כמ"ד בפרק במה בהמה שביקש ראובן לחטוא ולא חטא שכבש יצרו בשעת מעשה. וכן ידע במעשה יהודה שהמלאך של התאוה הטהו. וז"ש לו יעקב ליוסף מה דברים שלא נתגלה לך נתגלו לי. דברים שנתגלו לך כו' (יפ"ת):

דברים שנתגלו לך היינו מכירתך. כי יוסף למה שראה מה שנמשך לו מקנאת אחיו בו על אהבת אביו אותו מהם. היה מקפיד בהיותו מטיל קנאה בין מנשה ואפרים בהודיעו חבה יתירה לקטן וחשב כי לא ידע יעקב מזה שמכרוהו. לזה אמר לו יעקב שאם הנסתר ממך נודע לי כ"ש המכירה שנודע לך. ואע"פ שהחרימו שלא לגלות ושתפו את ה' ביניהם כשנמצא יוסף התירו החרם (יפ"ת):

ואפשר כן שכל כך יהיה זרעו עד שיתמלא ההם כל העולם כולו:

מדמים משתיק. כד"א שמש בגבעון דום:

עבדא בישא כך אמר יהושע אל החמה. וע"ל סוף פ' פ"ד: