עץ יוסף על בראשית רבה צד:ח

כשעמד יוסף עם בנימן. כשהובאו בית יוסף. כי בדרך פיוס על שהטריחו לבא היה שואל על עניניו. ודרשו זה מוימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות. כי על ידי שראה בצרתו עליו שהוציא שם בניו עליו נכמרו רחמיו (יפ"ת):

לשם המאורע כל זה קבלה בידם היה (יפ"ת):

שנשבה ממני ובפ"ק דסוטה גרס ששבו אל:

נאים ונעימים הכפל לחזק. דמשום דלא קאמר נעים אלא נעמן משמע חזוק והתמדת היופי במשקל דברן דרשן שקרן וגם בסוטה אמר שהיה נעים ביותר:

אחי ודאי כלו' חביב לגמרי שהוא אח מאב ואם:

שהיה לי לראש שאני קבלתי ראשיותו וגדולתו עלי. אבל אחי היו ממאנין בגדולתו ושונאים אותו. אבל הוא ראשן על כרחן כי ידע שניתנה לו בכורת ראובן (יפ"ת):

תבאתה לראש יוסף אנן דילפינן דאיקרי ראש מהתם:

תבאתה לראש יוסף וה"פ תבאתה לראש דהיינו יוסף. וכן לקדקד נזיר אחיו פי' לקדקד נזיר של אחיו על דרך נהרי נחלי דבש:

יפה מאד בכל דבר הן ביופי הפנים הן במעשים. דיופי סתם כולהו משמע:

שכל הלבבות כו' דמופים משמע שהיה פיו כפי אביו שכל מה שקבל מפי רבותיו מסר לו כמ"ש התוס' בסוטה. ורמז השם הזה ליופי וחכמה דמופיס לשון רבים. וכן חופים רמז לחופה ולחפוי דברים:

שחיפו עליו דברים אבל הוא ידע ברוה"ק שאחיו מכרוהו. א"נ דיצחק גלה לו שיוסף חי. וכדאית' באסת"ר שאבנו היה ישפה יש פה:

לורד רוז בלשון אשכנז:

ובני נפתלי שהן מפולתין כו'. עיין במת"כ גירסתו ופירושו. והיפ"ת מפרש הענין לשבח דה"ג נפתלי שהן מפתלין שהיו פותלין את עבודת הניר על ע"ב נירים. דרש נפתלי לשון פיתילין ורמז לאריגת הפרוכת שהיתה נארגת על ע"ב נירין. וס"ל שזרע נפתלי היו עושין המלאכה ההיא:

שחיצו אלהות בידן שכתתו ושברו עכו"ם. וחיצו מלשון ומחצה וחלפה:

מצחצחין בשניהם כו' שמבזין העכו"ם ומלעיגים עליה:

שהיה יצרו קשה דכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו:

מושלמים ליצרם נמסרים בידו ששולט עליהם ומחטיאם. אבל בצרור המור הביא מדרש דדריש וגוני שעשה להם הקב"ה נס ומגן ויצר ושלם כל כך למה על שהיה יצרם שלם להקב"ה (יפ"ת):