עץ יוסף על בראשית רבה צג:ה

הנה ימים באים כו'. דריש שרמז בזה ענין יהודה ויוסף שנועדו יחדיו וזה סימן על העתיד להתאחדות המלכות של יהודה ואפרים. שכל מעשה האבות והשבטים סימן על הבנים:

חורש זה יהודה. בילקוט מסיים דכתיב (הושע י׳:י״א) ארכיב אפרים יחרוש יהודה:

והנה אנחנו מאלמים אלומים שהכוונה בזה שתבואותיו נשמרה ושלהן מתרקבות כדעיל פ' פ"ד. וא"כ הוא הקוצר לבדו כי זולתו לריק יגעו והרי כאילו לא קצרו:

אלו השבטים משום שדורש קרא הנה ימים באים ביהודה ויוסף שהגישו ונועדו יחדיו הביא אגב זה סמך גם כן מאמר השבטים מלכים מדיינים אלו עם אלו במאמר והטיפו ההרים עסיס:

אלו השבטים שבכ"מ הגדולים נקראים בשם הרים כדדרשו חז"ל אין הרים אלא אבות. ונטפו שפתותיהם עסיס כלו' דברים נוחים וטובים כיין עסיס ולא יצאו לריב מהר (מת"כ):

הגשה למלחמה לערון עמו דין וטענה. או מלחמה ממש וכדלקמן ועיין לעיל פ' מ"ט סימן י"ג:

ר"א פשט להון. כן צריך להיות וכן הוא לעיל פר' מ"ט ובילקוט ור"ל שלמד להון כסדר בלא פלוגתא:

בי אדני בי ולא ביה. אע"ג דבי בכ"מ ל' בקשה. מ"מ דריש דרמיז ביה נמי הא בי ולא ביה כלו' בי תמצא כל מה שאתה רוצה ולא בו בבנימן. והוא מ"ש אח"כ ישב נא עבדך תחת הנער:

אם לממלא מיא כו'. להיות שואב מים אנכי טוב ממנו. אם לשמש אנכי טוב ממנו ואם לבקע עצים אנכי טוב ממנו:

בייה דרש בי לשון בייה שהוא ענין זעקה ותרעומות על דבר עוות הדין:

וכי זו היא השמת עין כו'. שאמרת ואשימה עיני עליו שפירושו אשים עיני השגחתי עליו לטובה. ומצד זה אפי' אם היה פנים קצת לחייבו היה ראוי לך להפך בזכותו לקיים הבטחתך. ועכשיו נהפך הדבר לסמיות עינים שאע"פ שאתה מרגיש שדבר זה היה עלילה עליו מאת אחד מאנשי הבית. אתה מעלים עין מראות במראות המשפט. ואין לך עוות הדין גדול מזה:

בנימוסים שלנו כו'. לאו דיהודה קאמר האי לישנא אלא הוא לישנא דר"ס שהביא ראיה ממש"ה בענין זה בנימוסין שלנו. וס"ל דמסתמא בזה כך היה הדת גם בדין ב"נ כי הוא נימוס שכלי כי בהיות לו לשלם מדוע יהיה נמכר לעבדות. וזה שאמר יהודה בייה אתה מעביר עלינו לקחתו לעבד שלא כדין (נזה"ק):

וזה יש לו לשלם. ולמה אתה רוצה לקחתו לעבד כנ"ל ואע"פ שגם הם אמרו הננו עבדים לאדוני. ולא אמרו אלא דרך פיוס. אבל בטחו באדוני הארץ שיעשה משפט לא יקחם לעבדים:

יכנסו דברי באזניך לשום לב לדברי לעשות רושם על לוח לבך. באשר אני איני מדבר לתועלתי לבד כי אם גם לתועלתך להצילך מניזקין ופגעים רעים. ובא לבאר מה התועלת שיש לו בזה. וע"ז אמר זקנתו של זה כו' (נזה"ק):

הזהר שלא ילקה כו'. קרוב לומר דהא אתיא כמ"ד בסמוך שא"ל מה פרעה להוט אחר הזכרים כו' כלו' שחשדו שלקחו למשכב זכור לכן אמר כי כמו שלקה פרעה ע"י זקנתו של זה בעבור שרצה לטמאה אף אותו האיש ילקה בצרעת בבואו לטמאו לבנימן (נזה"ק):

ומן תמן מייתית לה. כלו' ילפינן לה מעם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה כדלעיל פ' ע"ד:

כאן בשביל זכר ר"ל שחשדו שלקחו בשביל משכב זכור. וז"ש ליה אם להלן בשביל דינה שהיא נקבה שדרכה בכך כך. כאן בשביל זכר שאין דרכו בכך עאכ"ו:

על חיבת העין בא. ר"ל על בנימן שהוא חיבת העין שעיני אבינו עליו שהוא לבדו נשאר מאשתו העיקרית:

שנא' חופף עליו וכדתני בפ"ק דיומא מה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קה"ק ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימן ובה מזבח בנוי ובנימן היה מצטער על זה בכל יום שנא' חופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימן הצדיק ונעשה אושפיזין לגבורה שנא' ובין כתפיו שכן: