עץ יוסף על בראשית רבה פח:ז

כל היום היה מתנה. להזכיר את יוסף שאומר כשאעשה כך וכך יהיה לי סימן ליוסף. והיה קושר קשרים להזכירו כדרך שקושרים להזכיר איזה דבר. ומלאך בא והתירן כדי שישכחהו עד שנתים ימים מהטעם שיתבאר. והא דקאמר א"ל הקב"ה את שוכחו הכוונה כי אין צורך לזכירתו שאפי' שנשכח ממנו ה' הביא זכרונו ע"י חלום פרעה (יפ"ת):

ולא זכר שר המשקים. ארישא קאי דקאמר כל היום מתנה תנאים וקאמר דמדכפל ולא זכר וישכחהו אתא לומר שלא זכרו מעצמו. ואף שהתנה תנאים וקשר קשרים שכחו (יפ"ת):

שר המשקים שכחך כו'. ר"ל שהיה זה תוכחת מוסר לנוכח כלפי יוסף. שלא היה לו לבטוח בשר המשקים וכדלקמן פרשה פ"ט סימן ב'. ואף כי יוסף רצה לקרב הדבר אל הטבע. מ"מ שגג בזה. כי השגחת ה' על הצדיקים הוא חוץ לטבע. כל הצלחתם בא לאחר היאוש בטבע. ועז"א מי היה מחכה לאברהם כו' מי מחכה ליעקב כו' להורות שכולם נפקדו בתשועה לאחר היאוש בטבע לפרסם בהם השגחת ה' בדרך נפלא (נזה"ק):

מי היה מחכה מי הוא זה שיעלה בדעתו בסוף יבא לידי כך. וכוונת המאמר הוא לומר שכל ענין המסובב ע"י סיבת הטבע מהגלגלים יש מחכים ליום סוב הגלגל קץ ישועתו. אבל אלו שנתעלו מהיפך אל היפך מאת ה' היא נפלאת בעינינו ואין מחכה. וכן כאן ביוסף שדרשו שכל היום היה מתנה כו' וקושר קשרים כו' לעשות סימנים בלי לשכחו לדבר טוב בשבילו אל המלך ומ"מ וישכחהו הרי מזלו לא הצליח ליוסף. היינו מ"ש ומי מחכה ליוסף. אלא מאת ה' היתה זאת:

את סכת דוד ומי מחכה שיהיו כל העולם. כצ"ל (א"א ומת"כ):