עץ יוסף על בראשית רבה פו:א

בחבלי אדם כו'. דריש הכא בחבלי אדם אמשכם זה יוסף ללמדך דמכירת יוסף לא היה במקרה אלא מאת ה' היתה זאת כדי להמשיך על ידו את יעקב ובניו למצרים. לכן כתיב הורד מצרימה להורות שענין יוסף הוה כדי להוריד את אביו למצרים וכדדרשי' בסמוך להדיא. ואיידי דייתי האי קרא חבלי אדם וגו' מפרש ליה ברישא כפשטיה דמיירי בהמון ישראל כדכתיב לעיל מיניה ואנכ תרגלתי לאפרים. וכל ישראל קראים ע"ש אפרים. והדר דריש דרמיז לענין יוסף:

בחבלי אדם אמשכם כו'. ר"ל כמו שפרש"י בחבלי אדם אמשכם הייתי מושכם תמיד בחבלים דקים אשר ימשוך בהם האדם את בנו כלומר במשיכת הרחמים. וע"ז אמר כאן אלו ישראל שנא' בהם משכני אחריך נרוצה:

אהבתי אתכם אמר ה' והיינו בעבותות האהבה שנקשר בהם כבר מימות יעקב לקרב זרעו על תחת כנפי השכינה וכענין שנא' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו:

שרוממתי צריהם עליהם להיות עליהם כעול:

שאמרו אלה אלהיך שבעון זה נגזר עליהם גלות מכנ"מ לפי שהקב"ה הוציאם מגלות מצרים והם כפרו בו ואמרו על העגל כי הוא העלם מארץ מצרים לפיכך שוב נגזר עליהם ג"כ גלות לדורות:

ואט אליו אוכיל כו'. לפי שמירוק הגלות הוא לטובתו בהיות אחרית דבר טוב מראשיתו כי אז ואט אליו אוכיל אכילות הרבה יהי פסת בר בארץ שתוציא הארץ כלי מילת וגלוסקאות וכפי מה שהיה קודם חטא אדה"ר וכדאי' לעיל פ' ט"ו:

ד"א בחבלי אדם זה יוסף דרש דרמז בית לענין יוסף. ואע"ג דקרא בל"ר. כיון דכל ישראל נקראו על שמו כרבים דמי. ועז"א זה יוסף דכתיב ביה וימשכו את יוסף מן הבור. ומשיכה זו ודאי היה ע"י חבלים ממש. ובחבלים הללו משכתי גם להם למצרים. כי היה יעקב ראי לירד למצרים בשלשלאות של ברזל. ולפי שחס הקב"ה על כבודו נמשכו שמה ע"י יוסף. בעבותות אהבה עבור האהבה שאהב ישראל את יוסף מכל בניו. ואהיה להם כמרימי עול ע"י מעשה פוטיפרע שגרמה לו להאסר בבית האסורים. ולבסוף היה זה לטובתו ונעשה משביר בר לכל הארץ. ועז"א ואט אליו אוכיל אכילות הרבה:

אכילות הרבה (בראשית מ"ב):