עץ יוסף על בראשית רבה פה:ה

יהודה התחיל כו'. שעשה זה יהודה מפאת מצות ה' ע"ד דנצטוה אברהם במילה קודם מ"ת מאת ה'. ואפשר שנא' לו ע"י יצחק או ע"י עבר וכדמשמע בחזית פסוק ישקני ע"ש:

שהיתה בכלל היתר עד שלא קדשה אחיו:

ונאסרה כשקדשה אחיו:

וחזרה והותרה כשמת בלא בנים:

יכול תחזור כו'. מפרש לה כאבא שאול דס"ל הכונס את יבמתו לשם נוי כו' כפוגע בערוה וז"ש יכול תחזור להיתרה הראשון שרשאי היבם לכונסה אפי' לשם נוי. ת"ל יבמה יבא עליה מצוה ר"ל דוקא לשם מצוה. וזהו דמייתי ליה הכא דכתיב בא אל אשת אחיך ויבם אותה משמע למצות יבום כדדייקי' מדכתיב התם ויבמה. וזהו שמייתי עובדא דר"י בן חלפתא שלא היה מכוין אלא לשם מצוה. ולכן עזרו ה' שנטע חמש נטיעות בישראל כי לא ימנע טוב להולכים בתמים (יפ"ת):

וחמש בעילות בעל הוא סבור שאסור לבעול יבמה כי אם בעילה ראשונה וחמש יבמות נפלו לפניו (מת"כ):

זמורן פי' ר' אבדימוס היו עיניו אדומות כזמורות הגפן ודומה לאמו בזה. ולפ"ז היתה כעורה כי האדמימות בעינים כעור גדול. שגם מזה נראה שלא חש ר' יוסי ליופי רק לקיים מצות יבום (יפ"ת):

היה דש כו'. ור"ל שבגמר ביאה היה שופך זרעו על הארץ:

אעפ"י שאין נחש. כלו' אע"פ שאין מנחשין אם הקרה לו סימן רע. מאמין בו לאחר ב"פ לרבי דאמר בתרי זימני הוי חזקה כדכתיב כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו. ואפילו לרבנן דאמרי בשלשה זימני הוי חזקה מ"מ ס"ל דבתרי זימני אם רצה למנוע עצמו הרשות בידו:

בית תינוק ואשה פרש"י בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה. והרמב"ן מפרש תינוק דשיילינן ליה פסוק לי פסוקיך:

אע"פ שאין ניחוש פרש"י בפ' ג"ה אע"פ שאין נחש שאסור לנחש יש סימן סימנא בעלמא הוי מיהא דאי מצלח בסחורה ראשונה אחר שבנה בית או שנולד התינוק או שנשא האשה סימן הוא שהולך ומצליח: