עץ יוסף על בראשית רבה פד:ט

מתוך גנותן כלו' לא תימא שזה גנות גדול להם שעל קנאה מועטת הרבו השנאה עד שאפילו השלום אספו ממנו כי אין זה אלא שבח מעורב עם הגנות כי לא החניפו אותו:

להלן גבי מעשה אמנון ותמר כתיב ולא דבר כו':

די בלביה בלביה מה שהיה בלבו עליו היה נשמר בלבו ולא הוציא בפיו מאומה. ולכן היה סבור אמנון שלבו שלם עמו ולא שמר עצמו מאבשלום:

ולא יכלו דברו לשלום. לשלום לא יכלו לדבר עמו. אבל דברו עמו דברי ריב ומצה ולא גנבו את דעתו לדבר אחד בפה ואחד בלב. אלא מה שבלבם פי' השנאה שהיה בלבם לא היו כובשין אותה אלא היו מוציאים אותה בפיהם: