עץ יוסף על בראשית רבה פב:י

יבנה לו נפש על קברו. כצ"ל (מת"כ) והוא בנין כעין שבונים על הקבר. ובל' מקרא שמו ציון (ערוך):

אין עושין נפשות לצדיקים. אין עושים להם מצבה הנקרא נפש שהוא לזכרון המת לפי שהצדיקים אין צריכין להם. שהרי דבריהם ומעשיהם הטובים הם זכרוניהם:

למדנו שנקראו ישראל ע"ש רחל. ולכן אף דאין עושין מצבה לצדיקים הציב יעקב מצבת אבן על קבורת רחל לפי שהיתה עיקרית הבית ונקראת אבן ישראל שנקראו ישראל על שמה (נזה"ק):

על שם רחל שנא' (ירמיהו ל״א:ט״ו) רחל מבכה על בניה. ולא סוף דבר לשמה אלא לשם בנה שנא' (עמוס ה׳:ט״ו) אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף. ולא סוף דבר לשם בנה אלא לשם בן בנה שנא' (ירמיהו ל״א:כ׳) הבן יקיר לי אפרים. כצ"ל וכן הוא לעיל פ' ע"א:

ד"א ותמת רחל בדרך אפרת כו' צפה יעקב שהגליות כו'. כלו' מה שהקים יעקב מצבת אבן על קברה כדי לידע מקום קבורתה שיבואו שמה בני הגולה לבקש רחמים (נזה"ק):

לקבור את רחל בדרך אפרת. ולא הכניסה לעיר. ואע"ג דאמרינן לעיל סי' י' סמוך למיתה קבורה הא לא היה רחוק מן העיר רק כברת ארץ שהוא דרך מועט:

כדי שתהא מבקשת רחמים שהצדיקים המתים נשמותיהם יורדות ושומרות הגוף בקבר עד שירגישו בעניני העולם הזה (יפ"ת):