עץ יוסף על בראשית רבה פא:א

ויאמר אלהים אל יעקב כו' מוקש אדם ילע קודש כו'. דעתם ז"ל שהצווי הזה ליעקב כדי שיקיים נדרו ולהודיעו שהצרות שבאו עליו היה בשביל שאיחר תשלומי נדרו כמ"ש בהדיא בתנחומא:

תבא מארה כו'. וה"פ מוקש יהיה לאדם שיאכל קודש. וילע מל' ושמת סכין בלועך ואחר נדרים לבקר שכמו שנענש האוכל קדש כן הנודר ואינו משלם. כי הנדור הרי הוא קדש דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט (יפ"ת):

בלועו בבית בליעתו:

שהוא נהנה לא אמר אוכל משום דקמפרש קדש ישראל ולא שייך בזה אכילה ממש. ומשה"כ כל אכליו יאשמו הוא לשון מלציי:

נתבקרה פנקסו בתנחומא מפרש שהמלאכים מלמדים עליו חובה ומזכירין עונותיו ע"ש: