עץ יוסף על בראשית רבה פ:יב

צלולה היתה החבית לא היה בה שום עכרירות ושום בלבול. מפני שאע"פ שהיה מסורת ביד הכנענים שהן עתידים ליפול ביד זרעי. מ"מ היו יודעים שלא יהיה זה אלא כשירבו. ולפיכך היו שותקים ולא היו מתעוררים עלינו ועכשיו שראו הפועל הזה יתעוררו עלינו ויתעכר החבית שלי שהיתה צלולה עד עכשיו. הרא"מ:

ר"י ב"ר סימון אמר אמרו עכורה היתה החבית וצללנו אותה. כצ"ל (רש"י וא"א) וכ"ה בילקוט. ור"ל כי יעקב אמר עכרתם אותי וגו' וכדמפרש לעיל וע"ז ענו ואמרו נהפוך הוא שעד עכשיו היתה החבית שלנו עכורה בידם אבל עכשיו שעשינו בהם נקם נקמת חרב והקב"ה היה עוזר לנו בזה צללנו חבית שלנו לבל יפגעו בנו עוד כבני אדם של הפקר כי הנשארים ישמעו ויראו ולא יזידון עוד (נזה"ק):

מי גרם ותצא דינה. דק"ל מדוע לא נסג יעקב אחור מדעתו שבסוף ימיו אמר לשמעון וללוי ארור אפם כי עז. לכן מסיק מי גרם ותצא דינה בעבור היותה יצאנית ולזה נענשה וממילא אין ללמוד מזה כלום למקום אחר. שאחרים לא ילמדו ממעשה שכם (נזה"ק):