עץ יוסף על בראשית רבה פ:ו

הה"ד ואיש תבונות יחריש כלו' ששתיקתו לא היתה מפני היראה או מבלי משים. אלא מחכמתו שלא ירגישו בצערו ויתנכלו אותו. לכן עשה עצמו כבלתי מרגיש עד בוא בניו להמתיק סוד עמהם להציל דינה מהם בעזרתם (יפ"ת):

ד' מקראות שאין להם הכרע. בפ' הוציאו לו [יומא נ"ב.] גרסי' ה' מקראות שאת משוקדים מחר ארור וקם. וצ"ל דתרי תנאי ואליבא דאיסי בן יהודה. דלחד תנא לא מספקא ליה במחר (יפ"ת):

שאת פרש"י בגמרא הלא אם תטיב שאת ולשון סליחה הוא או שאת אם לא תטיב ולשון נשיאות עון הוא:

ארור. דכתיב ברצונם עקרו שור ארור כלו' שור של שכם שהוא מארור כנען. או ארור אפם כי עז:

וקם דכתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם וכאן רמז לתחיית המתים. או וקם העם הזה וזנה:

משוקדים ארבעה גביעים משוקדים. או משוקדים כפתוריה ופרחיה:

באו מן השדה כשמעם. ור"ל ששמעו בשדה ותיכף באו מן השדה. ולא המתינו עד עת הראוי לבא בכל יום. או כשמעם ויתעצבו. שבאו מן השדה באותה העת שבאים בכל יום. וכשבאו לביתם שמעו מעשה דינה ויתעצבו:

עמדו וגדרו עצמם כו'. עד שבלעם פרץ הגדר והתיר להם מעשה פעור. והכוונה אשר מלבד מה שמתנגד לרצונו יתברך. גם הדבר עצמו מתועב גם בבני אדם אפילו באו"ה: