עץ יוסף על בראשית רבה עה:ו

משור אחד יצאו כו'. ולדידיה בא להגדיל עצמו לפניו בהשגחת ה' הפרוסה עליו שמשור אחד נתברך בהרבה. וכן מחמור אחד נתברך בהרבה. וא"ל זה לפיוס וריצוי בהיות השגחת ה' עליו ואינו מתירא ממנו. אעפ"כ הוא מבקש שלומו ובריתו דרך הכנעה לחלוק לו כבוד:

ר' נחמיה אמר לישנהון כו'. לדידיה אדרבה בא להקטין עצמו לפניו לבל יתקנא בו כדי שיבקש אהבתו למצא חן בעיניו. ומ"מ לבל יהיה נחשב יעקב לשפת שקר שיש לו מקנה רב והוא אומר רק ויהי לי שור וחמור. לכן אמר לישנהון דברייתא הוא כו' פי' לשון הבריות כן הוא שאומרים על שוורים הרבה שור ועל חמורים הרבה חמור. ולכן יעקב בקרבו ישים ארבו לכוון לדברי הרמז על לשון הבריות. ועשו יבין הדברים כפשוטן שאין לו ליעקב רק מעט:

שור זה משוח מלחמה. שלעתיד לבא שהוא מבני אפרים כדיליף בבמדבר רבה פ' י"ד. וכל זה היו מקובלים יעקב ועשו מיצחק ומאברהם שיעמוד מזרע אברהם משוח מלחמה ומשיח בן דוד ועם ישורון. ולכן כשגלה יעקב לעשו בדברים אלו הבין עשו כוונתו שזכה יעקב לאלה:

צאן אלו ישראל ובתנחומא אמר צאן אלו זכותם של שבטים שנקראו בניהם צאן שנא' ואתן צאני:

ועבד ושפחה הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה וגו' חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז. קאי על למצא חן בעיניך שבסוף הפסוק דויהי לי וגו'. וכמו שהוא דורש כל הפסוק בראיית פסוקים אחרים נגדו. ואולי צריך להיות גם בפנים כן למצא חן בעיניך חננו ה' חננו וגו':