עץ יוסף על בראשית רבה עד:יג

כולהון בנותיו אף בלהה וזלפה בנותיו היו מפלגש ולא מאשתו ממש לכן לא היו נחשבות לו רק כשפחות:

ולבנותי מה אעשה הרי ד'. דאי הנזכר תחלה ולאלה מה אעשה סגי. אלא דבראשונה דבר כנגד רחל ולאה ובניהן. ואח"כ כנגד בלהה וזלפה ובניהן:

על בנותי הרי ד'. דאל"כ עליהן מיבעי ליה. ואתא לומר כי השפחות חביבות לו ומקפיד על צערן מאחר שגם הנה בנותיו:

כשן הזה של טבריא. שהיה גדול מאד עד כי לא יכלו הם להקימו. ויעקב ברוב כחו הקימו לבדו (נזה"ק):

כמה אחים היו לו כו'. ואין לומר שויאמר יעקב לאחיו של לבן דאין ראוי לגזור עליהם לקטו אבנים כאדון על עבדיו אלא ודאי אבניו ממש קאי וללמדך שבניו של אדם כאחיו:

חד ולואי קברו ולא היה שם. כצ"ל (א"א):

שהוא קורא אותן בלה"ק אחיו. להיותם דומים לו כדמפרש רב הונא. שבלשון הקדש הושאל לשון אחוה על הדמיון. כמו חוברת אשה אל אחותה. ופניהם איש אל אחיו. ולכן נקראו גם בניו בשם זה שהם מדובקים ודומים לו בגבורה ובצדקות:

לבושו של אביו כלו' שהוא גדול שלבושו הוא נאות לו. הוא שוה לאביו. ונקרא אחיו (יפ"ת). או פי' לבושו של אביו כלו' שהולך בדרכיו ובמדותיו הרי הוא כיוצא בו ולכן נקראו בצדק אחים כלו' מדובקים ודומים: