עץ יוסף על בראשית רבה עא:ד

זה עתיד להעמיד שונא כו'. שנצנצה רוה"ק בפיה ולהזכיר בזה לשון שנאה לרמוז על העתיד שעתיד זה להעמיד שונא למקום. וכן זה נרמז באומרה ויתן לי גם את זה לרבות בו מי שיבא אחריו שירפא שנאתו של זה והוא פנחס שריפא מחלתו של זמרי (נזה"ק):

זה עתיד ללות את כו' משום דהכא לא כתיב קראה או ותקרא אלא קרא ודרשינן שהקב"ה קרא לו שם זה. על זה אמר הטעם מפני שעתיד ללות הבנים לאביהם שבשמים ויבא לתקן כבוד שמים. לפיכך הקב"ה בעצמו קרא לו השם לכבודו (נזה"ק):

זה עתיד ללות כו' זה פנחס שהיה מלוי שהשיב חרון אף ה' וחמתו מעל בני ישראל במעשה זמרי וריצה את הבנים לאביהם שבשמים. א"נ אסתם בני לוי קאי. כי הם היו נאמנים תמיד בעבודת ה'. ולא נשתתפו עם ישראל במעשה העגל ושאר החטאים והיו שומרים תמיד משמרת ה' במשכן ובמקדש. וכן לדורות נאמר יורו משפטיך ליעקב וגו':

בכ"מ שנא' על כן מרובה באוכלוסין. דריש על מלשון עילוי וחשיבות:

מרובה באוכלסין דהיינו שבט יהודה ודן שנמצאו מרובים משאר השבטים. כי שום שבט לא עלה סכומו אלא עד חמשים אלף ויהודה עלה לע' ודן לששים. אף שבלוי נאמר על כן ומצינו בהם אוכלוסין מועטים הארון היה מכלה בהם:

לכהן שירד לגורן כו'. הענין מבואר שנתן טעם למה לא הודית לה' אלא בבן הד':

שהיו אמהות סבורות שהאמהות נביאות היו וידעו דד' נשים ישא ויוליד י"ב בנים. אבל לא ידעו עדיין כמה תלד כל אחת ולזה חשבה שכל אחת תלד ג'. אבל אחר שראתה שנוסף לה על חלקה נתנה לב שמא יוסיפו לה עוד ונתנה הדודאים כדי שיבא יעקב אליה: