עץ יוסף על בראשית רבה סה:ט

אדם ובנו נכנסים כו'. דבאינשי דעלמא אין קפידא כל כך אף אם אחד זקן מחבירו. אבל באב ובן לעולם ראוי להיות הבן טפל לאביו בכבוד. ולפיכך תבע זקנה. ונעתר לו שנא' ואברהם זקן בא בימים וכבר נאמר ואברהם ושרה זקנים וגו' אלא ודאי זה נאמר על עטרת שיבה:

יצחק תבע יסורין לבל יהיה מדת הדין מתוח כלפי האדם במותו:

אין מדה"ד מתוחה כנגדו שנמחלו רבים מעונותיו ע"י יסורין הממרקין עון:

וממך אני מתחיל שאף בהיותו צדיק גמור כבר נא' אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא דהיינו בחטא הקרוב לשוגג. וכן כזה נכשל יצחק במה שהצדיק רשע בשוגג שלכך כהו עיניו (נזה"ק):

יעקב תבע את החולי שהיה צריך לקרוא לכל בניו להוכיחם ולברכם אשר כל זה אינו ראוי להיות אלא סמוך למותו (ועיין ברש"י ריש דברים):

א"ל הקב"ה חייך כו' וממך כו'. ביעקב לא מסיים המדרש מתחלת הספר ע"כ א"כ חולי כו' כמו באברהם לענין זקנה וביצחק לענין יסורים. משמע שביעקב מוכח זה מפסוק הנה אביך חולה:

ואינו מיישב אינו יכול לצוות אותם ולסדר וליישב ענין ירושתם:

חזקיהו חידש חולה שיתרפא פי' כשיבאו חלאים לאנשים שיתרפאו מהם זולת החולי אשר ימותו בו. וזה נתחדש ע"י חזקיהו אחר שנתרפא מחליו:

העמדת אותו עד יום מותו. בתמיה וכי טוב להיות בריא עד יום מותו והלא לא יתן אל לבו לשוב (יפ"ת) וגירסת הנזה"ק אם העמדת אותו עד יום מותו איך יעשה תשובה. ור"ל שאז בשעת מותו פעמים אין בו כח לשוב עוד בתשובה שלמה:

שהיה בין חולי לחולי כו'. פי' בין חולי זה שנתרפא ממנו עכשיו ובין חולי אשר מת בו היה חולי אחר כבד משניהם ודייק לה מיתורא דויחי הוה סגי. מאי מחליו. אלא דרמיז ארפואת חליו השני. וכן פרש"י ומדכתיב מחליו בכנוי משמע שזהו חליו העקרי והכבד (יפ"ת):