עץ יוסף על בראשית רבה סה:יב

הגיע אדם כו'. דק"ל שהרי עכשיו לא היה אלא בן קכ"ג שנה ומאחר שעוד חי נ"ז שנה לא תשש כחו עתה שירגיש במיתתו. ומלא ידעתי יום מותי משמע שחשב שהגיע קיצו. לכך אמר שמפני שהמגיע לפרק אבותיו כו' לפי שהגיע לפרק אמו קרוב לה' שנה שחיי שרה קכ"ז (יפ"ת):

ולאחר ה' שנים פי' עד לאחר ה' שנים מפרק אבותיו נמי ידאג. אבל לאחר מכאן לא ידאג כי כבר נתברר שנתחלף טבעו מטבע האבות שאילו היה כטבעם לא ישתנה רק ה' שנים קודם או אחר:

עדיין מתבקש לי עדיין יבוקש לי שני חיים ואצפה לחיות עוד. אבל אם לפרק אמי לא ידעתי יום מותי:

ז' דברים מכוסים כו'. וטעם ההעלם הוא לצורך העולם כמו שאבאר:

יום המיתה כי אילו ידע האדם את עתו היה מת מדאגתו. והיה מתרשל בתשובה עד היותו קרוב למות. והיה ממעט בישובו של עולם. ורצון ה' שיהיו הכל עוסקים בישובו של עולם:

ויום הנחמה פי' יום הישועה שהוא קץ וגאולה ונחמה לעולם:

ועומק הדין שאע"פ שהדין ביד הדיינין בתורה. מ"מ אין לאדם לכוין אל אמתת הדין בעצמו מפני הרמאין כי אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות (יפ"ת):

במה הוא משתכר שאילו ידעו הכל במה היו משתכרין לא היו נושאים ונותנים אלא בדבר ההוא. והיה המשא ומתן מתבטל:

מה בלבו של חברו שאילו ידע היתה שנאה וקנאה הרבה בעולם שידע כל אחד מה שחבירו מחשב להרע לו וג"כ היה המשא ומתן מתבטל:

מה בעיבורה של אשה שאילו ידעו מה בבטן המלאה אפשר שהרשעים יבקשו תחבולות שתפיל האשה פרי בטנה כשידע שהוא זולת רצונו:

אימתי נופלת שאילו ידעו שיאחר היו רבים יוצאים מהכלל:

דכתיב אני ה' בעתה אחישנה. ומדתלה הענין בהקב"ה דקאמר אני בעתה אחישנה משמע שהוא יתברך לבדו היודע עתה וישמור הבטחתו (יפ"ת):

כי המשפט לאלהים הוא. כלומר לו יתברך נודע עומק המשפט והדין ולא לזולתו:

מתת אלהים הוא משמע כי לא ישמח האדם ויגיל בעמלו אלא במתת ה' שיצליחנו וידריכנו אמה שישתכר בו:

יום נקם בלבי כלומר שמור ונעלם וכמ"ש ז"ל דאפילו לבא לפומא לא גלי. אך קשה הא יום הנקמה הוא יום הנחמה. ולמה נמנה לשני דברים. ועיין ביפ"ת ובנזה"ק: