עץ יוסף על בראשית רבה סג:ה

ששפך תפילות בעושר כלו' בריבוי מופלג. שהרבה להתפלל ע"ד הכתוב נעתרות כלו' רבוי הפצרות. ובילקוט גרס בעותר ונכון:

שהיפך את הגזירה. שנגזר עליה להיות עקרה בטבע:

ולפום כן קריין ליה עתרא. כלו' לכן קורין לרחת עתרא משום דאפיך אידרא פי' משום שמהפך התבואה בגורן. ור"ל שביקש בתפלתו שיתהפך הטבע בקרבה:

מלמד שהיה יצחק שטוח כו'. והיינו לנוכח אשתו שהתפללו זה לעומת זה שיהיה פקידתם זה מזה ולא מאחרים לפיכך כיונו להתפלל יחד בזמן אחד ובמצב אחד שאם יזכה אחד מהם להיות תפלתו עולה לרצון למעלה אז יעלה לרצון עמו גם תפלת חבירו:

אף היא אמרה כו' בגמרא פריך א"כ ויעתר להם מיבעי ליה ומשני לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע:

עיקר מטרון לא היה לה. דעקרה היא משמע בתולדתה היתה עקרה (מת"כ):

וגלף לה וחקק לה:

משל לבן מלכים וכן השי"ת כי מידו הכל בודאי שאין כילות אצלו מהפיק רצון המבקש שהוא ראוי להעתר:

זה חותר מבפנים לסייעו כי רצון אביו לתת לו הממון המבוקש. וכן ה' היה רצונו ג"כ לענות את הצדיק וסמך ידו בתפלתו:

שכן בערבי קורין לחתירתא עתירתא כלו' והכי נמי דרשי' ויעתר מלשון ויחתר שהעי"ן והחי"ת מתחלפין. ור"ל שחתר הקב"ה לקבל תפלתם מפני קטרוג מדת הדין שלא לעשות לה נס מפני עשו שעתיד לצאת ממנה (נזה"ק):