עץ יוסף על בראשית רבה סג:י

משל להדס כו' דויגדלו הנערים וגו' משמע כשגדלו הוא שנודע טיבם ולא מתחילה וכמשל ההדס ועצבונית הוא מין קוצים שלא נודע חלופם עד אשר יגדלו. והענין כמו הפרי כל זמן שלא נגמרה בשלימותה. אז גם הטוב אינו נותן ריחו כן הנפש הטובה בראשיתה היא טמונה בכח מבלי ירגיש האדם בטובה. וכן בהיפוך הרע המזג עודנו לא נגמל הרע לפועל עד שיגדל ואז ניכר:

לאחר י"ג שנה כו' דכתיב ויגדלו הנערים וגו'. וקודם י"ג אינו נקרא גדול:

להטפל בבנו. ליזקק להוכיחו. לפי שיקבל מוסרו ואם לא יוכיחנו ויחטא ואשם אביו נענש עליו דאפשר בידו למחות:

שפטרני מעונשו של זה כי עד י"ג עודנו כחותיו טמונים וצריך לעמול לגלותם וא"כ אין החטא על הילד כי אם על אביו שאינו מחנכו למוסר. וכשנעשה בן י"ג ואז יש לו בחירה בעצמו ואז נפטר האב מתוכחתו ואינו נענש עליו:

צד את הבריות בפיו. נתבאר לעיל פרשה ל"ז וע"ש:

שודני צדני דיודע ציד איש שדה כל אחד מילתא באנפי נפשה. דאיש שדה פירושו שודני ר"ל בטלן ומטייל בשדות. ויודע ציד צידני שהיה צד עופות וחיות:

צד בבית צד בשדה. הוא ד"א ודריש שהצידה רמז לרמאות. שלפ"ז יתפרש איש שדה ג"כ בענין הציד (יפ"ת):

בבית היך מתקנין מלחא שהיה מרמה את אביו בענין הבית ששאל ממנו היאך מתקנין ומעשרין את המלח ומזה היה חושב יצחק שהוא מדקדק במצות ובענין השדה רימה את אביו במה שהיה שואל ממנו איך מתקנין ומעשרין את התבן והמלח והתבן אינן חייבין במעשר אפי' מדרבנן. ועם כל זה היה שואל היאך יעשרם והיה נראה שהיה מחמיר להוציא מעשר אפי' מאלו:

הפקיר עצמו כשדה פרש"י כשדה זה שהכל זורעין בתוכו כך הפקיר עצמו להזנות עם הכל וכד"א אם בשדה מצאה (מת"כ):

שנבעלת כנשים ואיך יתאפק ה' לתת להם שכרם ולשעבד ישראל תחתם והשיבם ה' כי למועד שמור פרעון עונם הקשה (יפ"ת):

שני אהלים כו' יושב אהלים פירושו כתרגומו בית אולפנא דסתם אהל היינו מדרש כמו בצאת משה האהלה לא ימיש מתוך האהל וא"כ יושב אהל מצי למימר להכי קאמר דעל בתי מדרשות של שם ועבר קאמר אהלים:

קופרא טבא לפומיה. שציד עשו היה נותן בפיו של יצחק שכשנזדמן לו בשר טוב מאכילו לאביו וי"ג קופדא וגם הוא לשון שומן:

וכסא טבא לפומיה. וכוס טוב של משקה לפיו של יצחק:

כל שהיתה שומעת כו' דכתיב אוהבת בלשון בינוני דריש כי לעולם היתה מוספת באהבתו כל שהיתה שומעת קולו בלמודו: