עץ יוסף על בראשית רבה ס:יב

ביקש לעכב ואע"פ שכבר אמר לא נוכל דבר אליך מטוב ועד רע. אפשר דהיינו לעכב הזווג. אבל אולי יעכב מלכת מיד אלא שתשב שם ימים או עשור בהכרח (יפ"ת):

הה"ד צדקת תמים תישר דרכו וגו' צדקת תמים זה יצחק תישר דרכו של אליעזר. וברשעתו יפול רשע זה בתואל כצ"ל:

תישר דרכו של אליעזר. ואע"פ דודאי דרכו אתמים הנזכר שם קאי לא קשה דדרכו של אליעזר היינו דרכו של תמים הנזכר נמי. כיון דלצורך יצחק קאזיל. אלא שלפי שאליעזר היה בדרך ממש ניחא ליה למנקט אליעזר (יפ"ת):

וברשעתו יפול רשע זה בתואל. כלו' הרשע נדחה מן העולם כדי שלא יגרום רשע לצדיק וכזה נתקיים פה בבתואל שבא לגרום רעה ליצחק ולפיכך נדחה מן העולם (נזה"ק):

אלו ז' ימי אבילות. שמת בתואל כנ"ל. והכי קאמרי עכ"פ תשב הנערה אתנו ימים. אלו ז' ימים של אבילות אף אם לא תבקשו מאתנו פרנסת המלבושים אלא שיהיה לה הכל מבית בעלה. או עשור חדשים אם תרצה פרנסת המלבושים מאתנו. כי הוא צריך הכנת י"ב חדש ואנו נמהר לעשות בעשרה חדשים וז"ש אלו י"ב חדש כו' כלו' אלו צרכי הפרנסה שנותנין לבתולה י"ב חדש אנו עושים לה בעשור. אבל עכ"פ פחות מעשור אי אפשר:

מכאן שאין משיאין את היתומה אלא מדעתה. אין ביד האחים לקדשה בע"כ. ואם ממאנה בפירוש פשיטא דמהני אלא אפילו שתיקה לא מהני אלא לדעתה פי' בשאלת פיה. כי שמא היא מתביישת למאן ולכן רבקה שמת אביה ונתקדשה ע"י אחיה הוצרכו לשאול את פיה. שאע"פ שכבר אמר בתואל בחייו מה' יצא הדבר זה לא היה אלא הסכמה בעלמא (נזה"ק):

מרמזים בה התלכי ר"ל דהל"ל רצונך לילך. מאי התלכי בלשון בתמיה ע"כ פירושו שהיו מרמזים בה אמרי לא תלך:

ותאמר אלך הולכת אני על כרחכם כו'. דמדלא אמרה הן אלא אלך משמע אלך בעצמי אף שלא בטובתכם: