עץ יוסף על בראשית רבה נט:יא

גמליו של א"א כו'. שניכרים בכל מקום כי שלו היו:

זו דייתיקי כי לא יתכן שיוליך עמו כל נכסי אדוניו. והיינו כפרש"י בחומש שטר מתנה כתב לו ליצחק על כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם. ומ"מ לא הקנה לו אלא מהיום ולאחר מיתה. ולכן היה בידו עוד רשות ליתן מתנות לבני הפילגשים (נזה"ק):

דייתיקי שטר מתנה. דא תהא למיקם ולהיות:

בן יומו באותו יום שיצא בא לחרן. והיינו ויקם וילך כלו' בקומו מיד הלך שם שקפצה לו הארץ:

היום יצאתי כו'. וסיפר זה להם לומר שראה שה' הצליח דרכו:

הה"ד הרעשת ארץ כצ"ל (מת"כ) ומשום דקאמר דקפצה הארץ לאליעזר מייתי האי קרא דדרשינן לה בקפיצות הארץ (יפ"ת):

הרעשת ארץ בימי אברהם. שלאברהם בעצמו קפצה הארץ כדאי' לעיל פ' מ"ב שכל פסיעה ופסיעה של א"א נעשה ג' מילין. ולפי שהקפיצה חבור שני רחקי הארץ זה אל זה קרי לה רעש:

פצמתה בימי אליעזר שקפצה לו כדלעיל. ופצימה לשון שבירה כדפרש"י שהחלק אשר כאן נעתק מכאן ונדבק להלן:

רפה שבריה בימי יעקב. כרבנן דאמרי וילך חרנה בן יומו כדלקמן:

כי מטה בימי ישבי בנוב שאבישי בא ממקום רחוק כהרף עין לעזרת דוד כדמפרש ואזיל. ועיין בשוח"ט:

אניף במגיניא שהניף והרים במגן שבידו ודחה את דוד. וקפץ דוד לאחוריו מכח דחייתו ואין לזה רמז במקרא אלא הכי גמירי לה (יפ"ת):

אם לאחריו כו'. אם לאחריו הוא קופץ כך לפניו אעכ"ו שיקפוץ עוד יותר:

אין במגיניא כו'. אם במגן הוא מניף כזה איך אני יכול לקום לפניו:

הלואי היה לי כו'. מי יתן שיהיה לי אחד מבני אחותי שיבא ויסייעני:

לאחורי תרעא כו'. בתמיה וכי אחרי הדלת היה עומד. שמיד שנצרך לו דוד נזדמן שמה:

הטיסו הפריחו לבא הנה. הרי שקפצה לו הארץ:

ארבעינון הרביצם על ברכם כדי שיוכלו לשתות מן הבאר: