עץ יוסף על בראשית רבה נו:ה

ויצחק היכן היה כלו' מדוע לא נזכר בבנין ובעריכת העצים כי בהיות שניהם לב אחד במעשה הוה ליה לסייע בבנין:

נטלו והצניעו ממקום בנין המזבח. לבל יזרוק בו השטן אבן מאבני הבנין להיות נתקל ונכשל שם במקום המזומן למכשול. ובו יתגרה ביותר להטיל בו מום כדי לפוסלו מן הקרבן:

ההוא דיגער ביה קורא לשטן יגער ביה ע"ד שנא' יגער ה' בך השטן (מת"כ):

היה הקב"ה כופת פי' קושר דריש מויעקוד את יצחק שריבה שרי מעלה שעקד בזכותו (יפ"ת) פי' החליש כחם שלא ישלטו העכו"ם בישראל:

ולא עשה פי' לא עשה ה' כן לעולם. אלא כיון שהפליגו עצמן מעבודתו התירן:

דאילין כו'. שאלו קישורים והאגודות עדיין קיימין. בתמיה:

כי עד סירים כו'. דרש סירים חסר יו"ד. כמו שהיה כתוב שרים. ופי' עד לעד. כלו' לעולם. והוא התמיה וכי השרים יהיו סבוכים וכפותים לעד לא ודאי אלא כסבאם סבואים כי כשיהיו ישראל בסאבי יין העבירות ינתקו הקשרים:

אוכלו כקש יבש מלא. כלו' הקשרים ינתקו וישרפו כשרפת קש יבש (יפ"ת):

בכו מה"ש ענין הדמע האמורה בשרפי קודש משוללי בשר. הוא כי הנה גדר דמעה הוא הוצאה לחוץ הוראת היגון הפנימי. וע"כ בעשות מלאך הוראה לחוץ על מה שדואג עליו. דמעה תקרא (אלשיך):

אראלם המלאכים:

מהו חוצה כו'. דריש חוצה בלשון חיצה כדמפרש ר' עזריה שצעקו ואמרו חוצה הוא ברייה למכיס ית בריה כלו' שהוא ענין חיצוני בהיותו דבר זר ורחוק מן השכל הוא ענין הזה. שהאב ישחוט את בנו. וברייה פי' בדותא וענין חוץ מדעת (יפ"ת) ובילקוט גריס בידיה:

ומה היו אומרים פי' מה היו טוענין לומר ששחיטת יצחק היה דבר זר:

וכי אין אברהם מקבל כו'. בתמיה וכי שבת עוברים ושבים במסילות מלבא לבית אברהם שלא עמדה לו זכות זה להציל את יצחק ממות:

המד"א חדל להיות לשרה אורח. יבואר ע"פ הנודע כי זה היה למעלת יצחק להיות נולד לעת זקנותה באשר כבר עבר ממנה אורח כנשים ולא נולד מכח זוהמת דם נדה אלא בקדושה ובטהרה. ועז"א איך יאבד אנוש כזה מן העולם (נזה"ק):

מאס ערים וישב בין קדש ובין שור שנסע שם אברהם כדי להתעסק בהכנסת אורחים כדלעיל פר' נ"ב. והזכירו גם את זה להפליג בזכותו שנעתק ממקומו כדי לחזר אחר אורחים (נזה"ק):

לא חשב אנוש לא עמד זכות לאברהם. כלו' אם לא עמד זכות לאברהם שוב לא נחשב אדם בעולם עוד כי מי לנו גדול מאברהם (נזה"ק):

ומי יאמר לך שאין הפסוק כו'. כלו' דודאי ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא ועז"א שהוא נרמז בג"ש בלשון ממעל רמז למה"ש העומדים ממעל לו בכסא הכבוד (נזה"ק):