עץ יוסף על בראשית רבה נו:ד

סבא איבדת לבך בן שניתן לך למאה כו'. כלו' שדבר זה רחוק מן הסברא. ואע"פ שבא לעשות דבר זה ע"פ הדיבור. אמר כי בהכרח אין זה דבור גמור אלא הוא רק כמראה חלום דמיוני והשיבו אברהם ע"מ כן כלו' אע"פ שהוא דבר זר ורחוק איני נמנע מדבר ביודעי נאמנה כי דבר ה' הוא (יפ"ת ונזה"ק):

ואם מנסה אותך יותר מכאן ר"ל שיצוך לפגוע בעצמך וזהו הנסה דבר אליך תלאה. ור"ל כי לא ימלא את ידו עם יצחק שעוד ישוב ויבקש מיתתו. ואז תצטרך למרות דבריו. ולכן טוב לך שתמרה מעכשיו. והשיבו יותר על דין כי אפי' שיצוה על עצמו לא יהרהר ויקיים דבריו בלי התנצלות (יפ"ת):

ברא דעלובתא לפי שידע שלא יחוש יצחק לעצמו. הזכיר עלבון אמו שיכמרו רחמיו עליה מה תעשה ליום פקודתו:

כל אותן הפרגזיות כו'. פי' א"כ כל אותן החרדות שעשתה לישמעאל היו לבטלה כי עכשיו יהיה השונא יורש בהכרח. וראוי שתחוס לזה לכבוד אמך כי לא נעשתה עצתה ולא הועילה טרחתה (יפ"ת) וכן פירש הערוך כעסים:

כד לא תיעול כו'. פירוש כן יאמרו המושלים על בעלי לשון הרע כי אף שלא ישמע כלו ישמע מקצתו. כי כן יצחק כבר חשש למקצת דבריו. ועל זה אמר אבי ב' פעמים כדי שיתמלא עליו רחמים:

למה אבי שני פעמים כו'. שפי' ויאמר יצחק אל אברהם אביו שקרא יצחק לאברהם אבי. ועוד אמר אבי:

כדי שיתמלא עליו רחמים. כרחם אב על בנים:

א"ל יצף לההוא גברא דיגער ביה. פי' אע"פ שידאג ויקשה בעיני אותו רשע המסטין (וקורא לשטן יגער ביה ע"ד שנא' יגער ה' בך השטן) מ"מ אלהים יראה לו השה כו'. ודאג לנו תרגום יונתן ויציף לנא (יפ"ת):

מ"מ אלהים יראה לו השה לעולה ואם לאו השה לעולה בני (יפ"ת) ומיתורא דבני הוא דדריש. דבשלמא בקריאה ובעניה שייך לומר אבי אבל בסוף הדברים מה צריך לומר בני ואמר בלשון מסופק כדי להפיס דעתו של יצחק בעבור שאמר שיתמלא עליו רחמים כדבסמוך. ומ"מ לאחר תשובת אברהם מאז גם יצחק שוב קבל עליו הדבר בלב שלם והשוה דעתו לדעת אברהם. ולכך אמר שוב שנית וילכו שניהם יחדיו וכדמפרש זה לעקוד וזה ליעקד כו':