עץ יוסף על בראשית רבה נג:ה

לעבדך זה אברהם דריש שרמז ג"כ לאברהם. כי האבות ודוד הם ד' רגלי המרכבה אשר נכללו כולם באדה"ר בעיקר שורש נפשו המיוחד לו. ודוד בא משורש אברהם. והל"ל לדוד עבדך וקאמר לעבדך דוד כוון תחלה על אברהם כמ"ש בעבור אברהם עבדי:

אם הבנים שמחה שנאמר הניקה בנים שרה. משום דלפי דרש זה דמיירי בשרה קשה והלא לא ילדה אלא יצחק בלבד. ומהו אם הבנים שמחה. לכן מתרץ שקאי על הבנים שהניקה כדאיתא בפסיקתא שכל גרים המתגיירים בעולם וכל יראי שמים שיש בעולם הם מן אותם שינקו מן חלב של שרה. וזהו אם הבנים שמחה זו שרה ששמחה עם אותם הבנים שהניקה ועיין לקמן פ' זו:

כאשר אמר מ"ש לה הוא באמירה. כלומר מ"ש הקב"ה בכבודו ובעצמו עליה בלשון אמירה. בבשורת הזרע האמורה בפרשת המילה דכתיב התם ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך וגו' וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן. ושוב אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר מה שדיבר עליה ע"י המלאך שוב אשוב אליך כעת חיה. ופירש"י שבשליחותו של מקום א"ל כן וכו' (ועיין לעיל סימן ב' מ"ש). הלכך ברישא הריון שאינו אלא בכח נקט ל' פקד ובסיפא בלידה שהוא בפועל נקט לשון ויעש שהוא גמר המעשה בפועל:

ר"נ אמר וה' פקד את שרה כאשר אמר מה שאמר לה ע"י מלאך. דהיינו שוב אשוב אליך וגו' לפוקדה בלידה בהשגחה וכדאמרן שזה נאמר בלשון אמירה שנא' ויאמר שוב אשוב אליך וגו':

כאשר דבר מה שאמר לה הוא. דהיינו בשורת הזרע והיינו במעמד בין הבתרים דכתיב לזרעך נתתי את הארץ היינו הזרע שיהיה לו משרה שהרי ביצחק יקרא לך זרע. ובשורה זו בדבור היה כדכתיב שם ברישא דענינא היה דבר ה' אל אברם. והכי איתא במכילתא פ' י"ב ויעש ה' לשרה כאשר דבר והיכן דבר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר:

כאשר דבר לברכה בחלב לעיל פ' מ"ז וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה. וברכתי אותה ליתן לה בן. וברכתיה לברכת החלב וע"ש ביאורו:

והלא כבר נתבשרה בחלב. לעיל פ' מ"ז איתא א"ל ר"נ וכי כבר נתבשרה בחלב. וגי' דכאן משובש דכל זה לא שייך הכא אלא הוא סיומא דהך מימרא דלעיל פ' מ"ז והכא מייתי לה אגב גררא וע"ש ביאור המאמר:

בעל פקדונות כו' שמלת פקידה הונח הן על השגחה לרעה או על השגחה לטובה. הכל לפי הפקדון והזכירה ע"י מעשיו אם טוב ואם רע. כי כל המעשים הם רשומים וטמונים למעלה כדרך פקדון ומכחם בא הגמול בדרך החזרת הפקדון לטוב או לרע:

חבילות של קוצים שהיה כקוץ מכאיב לישראל. וכן החזיר לו הקב"ה חבילות של קוצים בתשלום הפורעניות להיות לו ג"כ כקוץ מכאיב:

החזיר לה הקב"ה מצות ומע"ט. פי' החזיר לה הקב"ה ג"כ שכר מצות ומע"ט לפוקדה בבנים (יפ"ת). או פי' שנתן לה בן צדיק אשר יקיים מצות ומע"ט ויצאו ממנו בנים שיקיימו מצות ומע"ט: