עץ יוסף על בראשית רבה נג:יד

כאותה בעלת נוד דרמיז נמי אבעלת נוד היא הגר ששם אברהם הנוד על שכמה שנתקבל דמעתה כי ממנה למד. ובגיר' הילקוט מסיק הלא בספרתך כתיב בספר שלך כלו' בתורה מענין הגר. וגירסת הילקוט עיקר וכצ"ל כאותה בעלת נוד. הלא בספרתך כשם שכתוב בספר שלך. ומ"ש אח"ז שמעה תפלתי כו' היא דרשה אחרת הדומה לדלעיל מינה שדרש שם מלת דמעתי. וכן כאן כתוב אל דמעתי אל תחרש. ואולי צ"ל הה"ד שמעה תפלתי. והיא ראיה אחרת שנעתרה דמעת הגר (יפ"ת):

כאותה בעלת נוד והבי"ת בנאדך במקום כ"ף ע"ד מ"ש בשמות רבה פ' ל"ח אל תאמר בשמים אלא כשמים. והמקרא חסר הנושא כמו ואני תפלה שפיר' איש תפלה. וכינוי בנאדך לפי שקרבה ה' (יפ"ת):

אל דמעתה של הגר לא החרשת כו'. מובטחני בדמעה שלא תחרש ובהכרח תתקבל ולא תחרש ממנה מאחר שאפילו לדמעתה של הגר שלא היתה כדאית שתתקבל שהטיחה דברים כדלעיל על כל זה לא החרשת נראה שמסגולת שערי דמעה שלא ינעלו:

ואם תאמר דשאני הגר מפני שהיתה גיורת היתה חביבה כדכתיב ואוהב גר. אבל לא מפני סגולת הדמע לחוד:

אף אנכי גר שנאמר כי גר אנכי עמך ר"ל לפי שחביבות הגר הוא לפי שלבו נשבר ונדכה כי אין לו קרובים ורעים אהובים וקרוב ה' לנשברי לב. לכן אמר שהוא ג"כ נחשב לגר שגם לבו נשבר:

בזכותו של אברהם. דכתיב אצלו ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים (רש"י ויפ"ת):

בזכות עצמו שנמול בהיותו בן י"ג ולא עכב שעל זה היה מתפאר כדלקמן פ' נ"ה:

יפה תפלת החולה מדתלה קבלת בזכות עצמו ולא בזכות אברהם אע"פ שגם בזכותו נתקבל כדלעיל (יפ"ת). ועוד דגם הגר התפללה כדאמר לעיל בסי' הקודם אל דמעתה של הגר לא החרשת כו' וא"כ למה לא תלה הדבר בקול תפלת הגר. אע"כ שיפה תפלת החולה לעצמו יותר מכל. כלו' שאם החולה מכניע לבו לתשובה ותפלה הוא מועיל יותר מתפלת אחרים שמתפללים עליו (נזה"ק):

קפצו מה"ש כו'. דהוה סגי דלימא באשר הוא. ושם למה לי. אלא לומר שנדון על ההווה ולא על העתיד לבא (יפ"ת):

אדם שהוא עתיד להמית בניך בצמא כדאי' באיכה רבתי ובתנחומא סדר יתרו:

הכל בחזקת סומין שאין העין יכול לראות אלא במה שניתן לו רשות אע"פ שהיה הדבר לפניו. וכן אירא להגר שלא נברא זה הבאר ההוא מחדש אלא שם היה ולא היה לה רשות לראותו עד שפקח אלהים את עיניה (האב"א):

מחוסרת אמנה היתה כי לא בטחה בה' שלא ימנע טובו ממה שמילאה החמת בתחילה ואח"כ השקתו שהיתה יריאה שיתעלם ממנה הבאר ויחזור למות בצמא (האב"א והיפ"ת):