עץ יוסף על בראשית רבה נ:ט

שגילו מסטורין כו'. באומרם כי משחיתים אנחנו וגו' שמזה נודע כי הם מלאכים כי עבור הצלת לוט היה די במה שיאמרו כי הם נביאים ונשתלחו אליו לגלות אזנו כי משחית ה' את העיר למען ימלטו משם הוא וכל הנלוים אליו בחמלת ה' עליו (נזה"ק):

נדחו ממחיצתן שלא היו יכולים לשוב למדרגתם וחשיבותם אשר הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם בלבד. והמה נדחו:

נדחו ממחיצתן קל"ח שנה. דמלאכים אלו הם אותם שראה יעקב עולים במראה הסולם שעד הזמן ההוא היו נדחים ואז עלו. ומכאן ועד התם קל"ח שנה דהפיכת סדום שנה אחת קודם לידת יצחק דבאותה העת נתבשרה שרה למועד אשוב אליך. ומשנולד יצחק עד שנולד יעקב ס' שנה כדכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם. ומשנולד יעקב עד מראה הסולם ע"ז שנה דבן ס"ג היה כשנתברך ועשה עוד בבית עבר י"ד שנה כדלקמן פ' ס"ח:

ורבי תנחומא הוה מפיק לישנא קלה. שהיה מפרש העונש על קלות הלשון באומרם בלשון גאוה כי משחיתים אנחנו. כאילו הדבר בידם שהיה להם להזהר בדבריהם. ואע"ג דקאמרי נמי וישלחנו ה' לשחתה. מ"מ לא הוה להו למיתלי בתחילת דבריהם הגדולה בדידהו (נזה"ק):

ד' בנות היו לו. דלוקחי בנותיו זולת חתניו. ומכיון דמיעוט רבים שנים חתניו ב' ולוקחי בנותיו ב' הרי כאן ד' (יפ"ת):

לקוחי אכ"כ דלקוחי משמע כבר. ולוקחי משמע שהם לקחום כעת שהיו ארוסות (מת"כ):

אדרבולין כלי זמר ובערכין הדרבולין לא היו במקדש שלא לערבב את הנעימה:

וכרבולין גם כן כלי זמר. כלו' כל מיני כלי זמר במדינה שהעיר צהלה ושמחה ואיך נהפכת. והיינו לפי שבדרך הטבע הפורענות אינו בא אלא בהדרגה. אבל באמת נשתנה המדה בחטאים הללו והיתה נפילתם פתאום (נזה"ק):