עץ יוסף על בראשית רבה נ:ח

מי שהתחיל בעבירה כו'. וברישא כתיב מנער ועד זקן שהנערים התקבצו תחילה:

דכוותיה וימח דהתחיל באדם. דאל"כ בבהמה הו"ל לאתחולי דבקללה מתחילין מן הקטן (יפ"ת):

דכוותה ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים כו'. ט"ס הוא כי כתוב זה הוא ב' פעמים (במדבר ג׳:י״ג) וגם (שם ח') ובשניהם קאי על בכורי ישראל אבל צ"ל או והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה. וכמו שמובא מקרא זה במכילתא בענין מי שהתחיל בעבירה כו'. או וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה כו' וכל בכור בהמה (שם יב יט):

אבר שהתחיל בעבירה דירך ובטן לקו תחלה ואח"כ כל האברים דכתיב ובאו בה וילפינן מינה בכל אבר ובכל שערה. וא"כ לא פירש ירך ובטן אלא מפני שמהם מתחיל (יפ"ת):

אלאון לשון לאות ועייפות:

אינסון לשון קץ ומיאוס. כד"א והנם זועפים ת"א נסיסין (האב"א):

המד"א נלאיתי נשוא הוא לשון קץ ומיאוס (נזה"ק):

אישתטון שנתבלבלה דעתן מחזרתן סביב למצוא הפתח. ודרש ג' דרשות אלו מתיבת וילאו משום דכולהו איתנהו בלשון הזה העייפות והמאוס בנפשו והשגעון משום העייפות:

המד"א כי אויל עמי דרש וילאו לשון אולת (מת"כ) והר"מ כתב שצ"ל המד"א (ישעי' מ"ט) נואלו שרי צוען: