עץ יוסף על בראשית רבה מח:יד

המעולה פי' חמאה המעולה שהיא עיקר שמנונית היא מעט שאינו רק אחד מששים מהחלב:

והקיבר דבר פסולת נקרא קיבר. וכלו' החמאה הגרוע:

ופת היכן הוא שאברהם אמר ואקחה פת לחם ולמה לא הוזכר שהביאו:

פרסה נדה שחזר להיות לה אורח כנשים כדפרש"י. ומ"ש אחר בשורת המלאך אחרי בלותי היתה לי עדנה. פירושו בניחותא שכבר בא לה הווסת ולא ירחק העיבור מצדה רק מאברהם וכדאמ' בפרקין:

ונטמאת העיסה ששרה לשה אותה כמ"ש לושי. ואברהם אוכל חולין בטהרה הוה:

אפילו פת הביא אע"פ שלא הוזכר בפסוק:

דברים שלא אמר היינו חמאה וחלב ובן הבקר. דברים שאמר היינו מים ופת:

עאכ"ו ולהכי לא איצטריך למכתבה:

הכא את אמר כו'. לשון עליו ועליהם דריש. שלא אמר אצלו ואצלם (יפ"ת):

עד שלא יצא ידיהם. היו חשובים ממנוואימתן מוטל עליו שאע"פ שחשבן לאנשים הכיר במעלתם מהמתנת השכינה כדלעיל:

כיון שיצא ידיהם ועסק במצות הכנסת אורחים בכל עוז הכירו המלאכים מעלתו והיתה אימתו מוטלת עליהם והוא כשולט עליהם:

מיכאל מירתת כו'. דמיכאל וגבריאל היו ב' מהמלאכים האלו כדלעיל (יפ"ת):

ר' תנחומא כו'. איהו נמי תירץ קרא דהוא עומד עליהם שגבר כחו עליהם ששינו את דרכם להיות כאוכלים לפי שהיו אצלו:

עלה משה למרום ולא אכל. אעפ"י שבטבע אין האדם מתקיים בלא אכילה ושתיה זמן רב. מ"מ נתקיים משה דרך נס שנהנה מזיו השכינה אלא שלא נעשה לו נס כזה אלא למעלה כדי שלא לשנות המנהג:

וכי אוכלים היו קושטא דמילתא קאמר. ואין הכי נמי שאילו אכלו ממש יוכיח שפיר טפי שאין לשנות מהמנהג:

ואשב בהר ואע"פ שלא עלה לשמים אלא להר כדאי' בפ"ק דסוכה הא אמרינן התם דהא דכתיב מאחז פני כסא היינו דאשתרבוביא אשתרבב ליה כסא עד עשרה. והרי הוא כאילו עלה למרום שאין שם אכילה ושתיה. ולפיכך גם הוא לא אכל כדי שלא לשנות מן המנהג. וכן להיפך מה"ש שירדו למטה אכלו כדי שלא לשנות המנהג:

ראשון ראשון מסתלק מהשולחן שהמלאכים שרפוהו. ולאברהם נדמה שאכלוהו וכן אי' בזוהר סדר זו בהדיא. אבל בתד"א ח"א פרשה י"א אי' בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שטרח בשבילם פתח להם הקב"ה את פיהם ואכלו עכ"ל: