עץ יוסף על בראשית רבה מז:ט

לא מראש בסתר דברתי. מעת שהתחלתי לעשות אתכם לעם היינו מאברהם שצוויתיו למול. התחלה זאת לא היה בסתר אלא בעצם היום הזה. או מראש הוא אברהם כמ"ש בשי"ר פסוק אתי מלבנון מראש אמנה זה אברהם:

לא היינו מניחים מפני שעל ידי זו המצוה מבדיל עצמו להיות לעם מיוחד אי נמי לפי שחבל בעצמו ובכל אנשיו (יפ"ת):

בעצם היום הזה שהיה בעצומו של יום. דאע"פ דמילה כשרה מהנץ החמה ואברהם היה מן הזריזין למצות. מ"מ כאן המתין אברהם עד עצומו של יום כמו אחר ג' שעות ביום בשעה שהכל נעורים כדי לפרסם הדבר (נזה"ק):

דרגש ליה ימלל. שיחרה לו ידבר כנגדו וימחה:

הרגיש ונצטער מדכתיב נימול בלשון נפעל משמע שנצטער מחמת המילה (מת"כ):

נימול בדק עצמו כו'. דרש נימול מעצמו ביום ההוא על ידי נס כדי שלא יצטער:

בההיא ענתא אקיל כו'. באותו עת וזמן זלזל רבי אבא לרבי לוי שקרן וכזבן אתה. משום דואתה את בריתי תשמור משמע שימול עצמו ועוד שלא היה נאות לשיפסיד שכר המצוה משום צער (יפ"ת):

בההיא ענתא כו' מפני שבשאר מקומות ראינו תמיד שהיה מחבבו ונשקו על ראשו כדאיתא בירוש'. לכן פירש שרק בההיא ענתא כו' (רד"ל):