עץ יוסף על בראשית רבה מז:י

ההולכים ליריד כו' בחולו של מועד. כתב היפ"ת ל"ג בחולו של מועד. כי משום לתא דעכו"ם מיתניא בתוספתא:

עבדים מהולים הם לו. כשיש להם עבדים מהולים למכור שקנאן מישראל. או ששבאן. אלא אפי' עבדים שאינם מהולים מפני שהוא מכניסן תכה"ש כלו' כשלוקחן מוטל עליו למולן וממילא בזה הוא מכניסן תכה"ש. וכן הקונה חצר בא"י איכא מצות ישוב א"י. ואיידי דקאמר שיש מצוה בקניית עבדים שאינם גזורים. מייתי נמי הא הכא (יפ"ת) ועיין בירוש' ששם הגירסא נשתנה:

למחר בכך וכך. שלא יגמור המקח בפיו אלא אומר למחר אקננה בכך וכך והנכרי יבין ויגמור לו המקח. והכי איתא בירושלמי כיצד הוא עושה מראה לו כיסין של דינרין והוא חותם שטרי המקח לפני ערכותיהם:

עד רדתה בסדר שופטים כתיב ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה עד רדתה:

אפי' בשבת יכול לעשות עמה מלחמה כדי לכבשה משום ישוב א"י:

שלא נכבשה יריחו כו' בירושלמי יליף לה מוביום השביעי תסובו את העיר ז' פעמים ודייק ה"א של השביעי הידוע וזהו שבת:

ג' ירידים הם שהיה בימיהם דהוה בהו לתא דעכו"ם:

אמר אברהם דריש וירא אליו מפני שלא היו עוברים ושבים באין אצלו. ובפ' הפועלים אמרו שבא לבקרו בחליו ממילתו (יפ"ת):

אינן באין אצלי. הענין כי עולם חסד יבנה. ולכן נתקיימו כולם ע"י אברהם שהחזיק בעמוד החסד בהכנסת אורחים. ולכן עכשיו פחד שמא לא יתקיים העולם באשר יתרחקו ממנו האורחים לסבת המילה. ועז"א עכשיו אני בכבודי נגלה עליך. כלומר עכשיו אני מתגלה עליך להיות לי למרכבה. ובהיות השכינה בתחתונים ממילא יתקיים העולם כי באור פני מלך חיים (מפרשים):