עץ יוסף על בראשית רבה מו:ט

ר"י אמר ה' בפסוק ז' כתיב והקמותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. ובפסוק ח' שאצל הארץ כתיב ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך ומסיים והייתי להם לאלהים ודורש בזה ה' דרשות. א' קבלת עול מלכות שמים. וז"ש אם מקבלים בניך אלהותי דהיינו להאמין בכח אלהותי. וזהו להיות לך לאלהים וגו'. אם אני אהיה להם לאלוה היינו לייחד שמי עליהם. לפטרון היינו שיהיה מנהיג ומשגיח עליהם בעצמו. ב' אם בניך נכנסים לארץ. היינו מ"ש בפסוק ח' ונתתי לך ולזרעך את ארץ מגורך וכו' אז והייתי להם וגו' וכדאמרינן כל הדר בח"ל דומה כו' ואף בזמן החורבן לא זזה שכינה מכותל מערבי. ג' אם מקיימים בניך את הברית וכו' היינו מ"ש בפ' ז' והקימותי את בריתי וגו' וסמיך לו ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וכו'. שזה תלוי בזה. ד' אם מקבלים בניך את השבת דכאן כתיב לדורותם לברית עולם. וכן אצל שבת לדורותם ברית עולם, הרי שמרומז וסמיך ליה ונתתי לך כו' את ארץ מגורך היינו בזכות שבת. והנה מתחיל בחמש דברים ולא פירש אלא ד' דברים. אך בילקוט אינו חושב שבת וחושב אם בניך מקיימין את הברית אהיה להם לאלוה ולפטרון. ואם לאו כו' היינו פסוק ז'. אם בניך מקיימין הברית הם מקבלים אלהותי ואם לאו כו'. הרי חמשה דברים לבד שבת:

אם נכנסין בניך לארץ. ולא ימאסו בארץ חמדה כמ"ש קצת נתנה ראש ונשובה מצרימה:

דבר אמר להם. דאל"כ וזה העם מיבעי ליה:

מה אתם סבורים. שהיו מסרבין מלמול עד בואם לארץ משום חולשא דאורחא (יפ"ת):

על מנת ואתה את בריתי אם ישמרו בריתי יירשו הארץ:

ואתה מכאן למוהל. דה"פ אתה שתהיה מהול דוקא תימול אחרים:

המול ימול קרי ביה המל ימול: