עץ יוסף על בראשית רבה מו:ח

בלא תעשה דכתיב לא יקרא עוד שמך אברם. אבל בעשה לא ס"ל דוהיה שמך אברהם מיצרך למימר שמו המחודש. ועיין לקמן פ' ע"ח הגי' בעשה. וכן בבבלי וירושלמי ספ"ק דברכות:

ר"ל אמר בעשה כו'. בעשה נמי מדכתיב והיה (יפ"ת) כלו' והיה משמע בהוייתו יהא כן תמיד:

שנייה היא שאני התם שפי' שעד שהוא אברם בחרת בו:

דכוותיה הקורא לשרה שרי כו' נמי עובר בתמיה וא"ת הכי נמי א"כ מדוע אמרו רק באברהם. ומתרץ ששם לא נצטווה רק אברהם לבדו. כי שם נאמר רק בלשון נוכח לאברהם וכאן נאמר לא יקרא בפי הכל:

הקורא לישראל יעקב עובר בעשה בתמיה דכתיב ביה כי אם ישראל יהיה שמך והוה מצי למימר בל"ת דכ' לא יקרא שמך עוד יעקב אלא רבותא קאמר דאפילו עשה איכא לפי מ"ש ר"ל:

לא שיעקר שם יעקב כו'. לתרוצי דלא תקשי לן דכוותיה ביעקב ועיין ברכות דף י"ג:

ישראל עיקר ויעקב טפילה. בקרא כתיב שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל וס"ל לת"ק דלהכי כתיב ב' פעמים ישראל לאשמועי' דישראל יהיה עיקר השם. ומ"ד איפכא דיעקב עיקר וישראל מוסף עליו ס"ל דאדרבא מדכתיב ברישא שמך יעקב משמע דעיקר השם הוא יעקב וישראל מוסף עליו (נזה"ק):