עץ יוסף על בראשית רבה מה:ד

מביאה ראשונה כו' ותרא כי הרתה כלומר ראתה דבר חידוש שהרתה מביאה ראשונה ולפיכך ותקל גבירתה בעיניה. והיינו כדמפרש בסמוך שאמרה שרי גבירתי אין סתרה כגלוייה וכו' ואני בלילה אחת נתעברתי כלומר מביאה ראשונה (נזה"ק):

אין האשה מתעברת מביאה ראשונה. כלו' דהיינו רבותא דהגר שנתעברה מביאה ראשונה דרך נס חוץ לטבע הנהוג. והיינו לכבוד אברהם. ולפיכך ותקל גבירתה בעיניה:

והא כתיב ותהרין כו' ובודאי לא עשה הקב"ה נס לדבר עבירה:

והוציאו ערותן ובערוך גרס עדותן ופי' בתולים ור"ל דהם מיעכו באצבע מקודם כדי להשיר הבתולים ונתעברו מיד בביאה ראשונה. באשר לפי דעתם לא נשאר עוד איש בארץ והיתה השעה צריכה לכך לפי מחשבתן:

לא מתנכשין לשון ניכוש ועידור. וכלומר לעולם דברים הפחותים נמצאים בלא טורח. אבל דבר טוב אינו מצוי אלא מעט ובטורח גדול וכמ"ש לעיל ס"פ מ"ד חזירתא רעיא כו'. וכן בנות לוט והגר שהם כקוצים נגד שרה רבקה רחל שהם בדמיון החטים. שבנות לוט והגר נתעברו מיד. ושרה לא נתעברה אלא עד אחר כמה שנים:

ולמה נתעקרו האמהות שכל הארבעה האמהות היו עקרות כדאי' באג"ב בהדיא. אבל בילקוט ראובני סדר ויחי אי' בשם ספר הפלאה שלאה לא היתה עקרה:

מתאוה לתפלתן ולפי שהתפלה אפשר במחשבה לבד וכמ"ש איזו היא עבודה שבלב זו תפלה. לכן אמר עוד ומתאוה לשיתן (יפ"ת):

למה עקרתי אתכם. ורמז העקרות בחגוי סלע שהן כסלע שאינו עושה פירות:

בשביל הראיני את מראיך זהו כנגד התפלה שהוא הראותו את פני ה' כלו' שיכוין לבו אליו. ולא יחשוד שמקרה קרה לו או כחו ועוצם ידו. וכנגד שיחתן אמר השמיעיני את קולך (יפ"ת):

כדי שיהיו מתרפקות. מל' מתרפקת על דודה:

על בעליהן בנויין שעל ידי העיבור יתכערו. ולכן נעקרו שישארו בנויין ויהיה להן געגועין על בעליהן. וזהו ומראך נאוה. ויותר נראה גירסת מדרש שיה"ש שלא יהיו מתרפקות על בעליהן בנוייהן. פי' שלא יתפארו ויתגעגעו על בעליהן. לכך נתעקרו שיהיו נכאות רוח ולא יתגדלו על בעליהן:

רוב שנים בלא שעבוד. פי' רוב השנים שנגזר גירות על זרע אברהם יצאו בלא שעבוד. דגירות נתקיים משעה שנולד יצחק כדלעיל פרק מ"ד. ועינוי ושעבוד היינו במצרים לבד. וד' מאות שנה דקרא לא קאי אלא אגירות כדלעיל. לפי שהשעבוד לא התחיל עד מות יוסף וכל אחיו נמצא שרוב השנים היו בלא שעבוד. שמשנולד יצחק עד בואם למצרים היו ק"צ שנים וי"ז שחי יעקב במצרים הרי ר"ז בלא שעבוד. ואילו לא נתעקרו האמהות היו השבטים שעל ידם נתגלגלה ביאתם למצרים קודמים בעולם והיו יורדים למצרים מקמי הכי. ויעקב והשבטים היו מתים מקמי הכי והיה השעבוד קודם (ועיין יפ"ת):

שכל צ' שנה כו' כאן חסר אך גירסת שהש"ר פסוק יונתי הנ"ל שכל השנים כו' שעברה נשתנה זיוה כד"א בעצב תלדי בנים עכ"ל:

באות לשאול כדי לראות בהוד יפיה שהיתה ככלה:

של עלובה ששרה היתה גבירה ונוהגת כדרך הגבירות שהמטרונית הן נשים של שרים גדולים באות אליה לבקרה. ועל שהיתה הגר בת מלך פרעה והיתה צדקנית ועלובה וגרה בבית אברהם. בקשה שרה פני המטרונות שישאלו גם שלום הגר. וספרה להן הגר מחשבת לבה:

והיתה הגר אומרת כו'. הכי גמירי לה (יפ"ת) ועיין בנזה"ק:

והיתה אומרת עם דא כו'. פי' והיתה שרה אומרת שהיא לא תשוה להגר לענותה כאולתה. שאין כבוד הגבירה לשאול לשפחתה למה את מקלת בכבודי. ואמרה וכי אם זאת השפלה אני נושא ונותן להתקוטט עמה בתמיה. ולפי שגם לריב עם בעלה (שחשדה לאברהם שהראה לה חיבה יתירה ועל כן מקלת בכבודה) קשה בעיניה שתחשוב דברי הגר לכלום. לכן אמרה הלואי אחשיב דברים לישא וליתן בהם עם אברהם (יפ"ת):