עץ יוסף על בראשית רבה מד:ג

ממספוטמיא ארם נהרים וע' לעיל פ' ל' ודורש על אברהם שהחזיק בו מקצות הארץ מבבל שהיא רחוקה. וזה שאמר מאציליה קראתיך פי' מגדולי הארץ כמ"ש ואל אצילי בני ישראל:

קראתיך זמנתיך שאמר תחילה החזקתיך ואח"כ קראתיך דקשה ע"כ דרש זמנתיך. שאחר שמחזיקים באדם מזמינים אותו לסעודה כמ"ש ותחזק בו לאכול לחם:

בחרתיך באברם כמ"ש אשר בחרת באברם. וכמ"ש בברכות פ"א שבחר בו בעת שהיה שמו אברם:

ולא מאסתיך באברהם שאע"פ שאז היה כבר זקן. אבל עוד ינובון בשיבה:

אל תירא כו' אל תשתע. כשעוה כצ"ל וחוזר לדרוש על יעקב שכל הפסוק מדבר ביעקב שכל כוונת השי"ת באברהם הוא על יעקב:

נשפכו מים על שוקיו. כדרך המתפחדים שמעיהם מתרפים:

והיה לבו רפה פן יכיר בו ויקללנו. ומה שנתקררה דעתו תחילה בלבישת העורות היינו משום דלא ס"ד שיכוין יצחק להבחין בדבר כדפירש הרמב"ן ז"ל:

כשעוה דריש תשתע לשון שעוה:

ב' מלאכים מדכפל אמצתיך אף עזרתיך. ובילקוט הביא אמצתיך במיכאל. אף עזרתיך בגבריאל. ונקט ב' אלה. שדרכם להיות שלוחי ה' לשמירת הצדיקים (יפ"ת):

במרפקו אצילי ידיו:

לא תשוע לשון שעוה. וכתב תשתע שכל תיבה שתחלת יסודה שי"ן כשבא לדבר בלשון מתפעל התי"ו נכנסת בין ב' אותיות שרשי התיבה כמ"ש רש"י ז"ל:

אף תמכתיך בימין צדקי. שכאשר נודע אח"כ הדבר ליצחק בא לקללו. וה' השיבו אחור והפך הקללה לברכה שאמר גם ברוך יהיה כדאי' לקמן פ' ס"ז. ודבר זה נעשה ע"י הקב"ה בעצמו. ועל זה אמר אף תמכתיך בימין צדקי (נזה"ק):

הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך:

שהם שוטנים בך שאינם מריבים עמך ממש אבל חורקים שן עליך:

עושים עמך מריבה פי' מריבה ממש בדברים וכיוצא בו בעניני רשע:

עושין מצות עמך דהיינו ששולחים בך יד ממש כמכת חרב וכיוצא בו (נזה"ק):

אל תירא שנא' אל תירא אברם. כלו' מ"ש לאברהם אל תירא לא נאמר אלא כלפי זרעו לבל יירא שיפלו זרעו ביד שונאיהם (נזה"ק):