עץ יוסף על בראשית רבה לח:ח

מי אמר למי שמאחר שהיו כאן כל בני עולם בעצה אחת אין שייך לומר שאמרו יחידים איש אל רעהו. על כן דורש על משפחות ודורש שמצרים אמר לכוש שכאן כתיב הבה נלבנה לבנים ואצל מצרים כתיב הבה נתחכמה וגו' בחומר ובלבנים. ונקט מצרים וכוש שהם מבני חם המפורסם ברשעות ואחריהם נמשכו גם בני יפת ובני שם (נזה"ק):

עתידין אלו כו'. דריש ונשרפה בקמ"ץ ופיהם הכשילם לומר שעתידין להשתרפה מן העולם. ופי' למשתרפיה להיותם נבלעים מהעולם כמו שורפה חיה (יפ"ת):

הות מוצלחה בידם דפתח בלבנים וסיים באבן. ושנינו בפ"ק דב"ב דלבנה הוא חצי אבן. ולכן אמר ותהי להם הלבנה לאבן דייקא שמאחד נעשה שתים:

למבני חדא משום דאורחא למיבני חדא חדא. והטיחה תרתין תרתין נקט הכא חדא וב' והכא ב' וד':

אתי למישויע כו' כשבא לטוח ולחבר שנים היו נטוחים ארבע:

מגדל בנו פי' לגמרי. עיר לא בנו לגמרי. והקשה מוירד ה' לראות את העיר דמדאקדים עיר היא נבנית תחלה. ולכן אי אפשר שהמגדל שאחריה נגמר והיא לא נגמרה. ומשני דא"כ לימא נמי ויחדלו לבנות המגדל ומדלא קאמר הכי ש"מ דמגדל גמרו (יפ"ת):

קרון דבתריה קראו המקרא שלאחריו:

שלישו נשרף כו' הכי גמירי לה (יפ"ת):

שלישו שקע בפ' חלק פרש"י שליש נבלע משוקעת היא בקרקע עד שלישה ושליש של מעלה נשרף ושליש אמצעי קיים בקרקע:

וא"ת שהוא קטן. שליש הנשאר:

אין שם אלא ע"ז דילפינן גז"ש נאמר כאן שם ונאמר להלן שם ושם אלהים אחרים לא תזכירו:

פי כסיל שבדבר שנתיראו והוציאו מפיהם מגורת רשע היא תבואנו. הם אמרו פן נפוץ על פני כל הארץ. על כן ויפץ ה' אותם: