עץ יוסף על בראשית רבה לז:ג

ה' הוא לטובה פי' שכתוב אצל צדיקים. משום דלשון הוא מורה על המשך האדם במצב אחד בלי השתנות בין לטובה בין לרעה כדאמרינן בפ"ק דמגילה הוא אחשורוש הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו. וכן לענין צדיקים הוא צדיק מתחלתו ועד סופו:

הוא אהרן ומשה ודוד הוא הקטן הוא חזקיהו. כצ"ל (יפ"ת). וכן הוא באס"ר. ותרתי הוא דגבי משה ואהרן כחד חשיבי. ולא בא הכפל אלא לומר ששניהם שקולים זה כזה כדלעיל פ"א:

הוא יחזקיהו המלך. לאו למימר דהיינו הוא יחזקיהו הסיר את הבמות (דברי הימים ב ל״ב:י״ב) כיון דרבשקה לא כיון בו אלא לגנותו. איך יחשוב בכלל הוא הנאמר לטובה אלא היינו והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון (ד"ה ב' ל"ב) ואע"פ שלא הודו לו כדתנן בפסחים חשבו לטובה כיון דלטובה נתכוון הכי גרסי' בשוח"ט בפי' ריש מזמור ק"ה ובילקוט שם (יפ"ת):

חד טבא מן כלהון כו' כלומר מתחלת בריאת העולם ועד סופו תמיד הוא רק טוב ברחמים והוא טב מכלהון כי האדם אף בהיותו צדיק הרי כבר נאמר אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ובהכרח נמצא בו לפעמים שינוי קצת (נזה"ק):