עץ יוסף על בראשית רבה לד:יג

לבשר תאוה כמ"ש הנה נתתי לכם את כל עשב וגו' אבל לא כל חי. ור"ל שלא הותר לשחוט כשירצה ולאכול כדיליף בפד"מ. אבל אם מתה מאליה היה מותר לו (יפ"ת):

על אבר מן החי דכיון דאפילו לשחוט אסור כ"ש לחתוך אבר אסור. אבל ב"נ שהותר להם בשר תאוה כדכתיב אצל נח כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה וכדיליף בפד"מ. על כן הוזהר נח שלא יאכל אבר מן כל חי. וכמ"ש אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. בשר בנפשו הוא אבר מן החי. בנפשו דמו הוא דם מן החי כמ"ש רש"י בחומש:

אך להביא כו' ר"ל דכתיב אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש למימר דאפילו המאבד נפשו ידרש:

יכול כשאול המלך שהפיל עצמו על חרבו ומת פן יבואו הפלשתים והתעללו בו. ת"ל אך. שאכין ורקין מעוטים:

יכול כחמ"ו שמסרו עצמן למיתה על קה"ש. דאי משאול ה"א שאני התם דהוי עתיד למות בודאי אבל חמו"ע שהיו ניצולים אם רצו לא. ת"ל אך. ובקצת נוסחאות מצאתי ת"ל ואך ולפ"ז דריש מעוט שני מתוספת ו' (יפ"ת):

מיד כל חיה שאין פירושו מהחיה עצמה ידרוש אם יהרוג אדם. מאחר שאין מצוה בתורה על שום בריה רק על האדם. ע"כ דרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם. פי' באיזה אופן אדרוש הריגת אדם ע"י חיה כשיש יד אדם באמצע:

מיד איש אחיו זה השוכר כו'. כלומר מיד איש ששכר את אחיו להרוג חברו. שניהם חייבים בהריגתו:

אלו ד' מלכיות שנקראו חיות כמד"א וד' חיון רברבין:

זה עשו דאע"ג דהוא מד' מלכיות רמז לו בפני עצמו שיענש על מה שציער את אחיו ביחוד (יפ"ת):

אלו ישראל שנקראו אדם. לא בסתם אדם דכבר נאמר ואך את דמכם: