עץ יוסף על בראשית רבה לג:ו

אילו מצאה מנוח כו' אף ע"פ שלא היה לה ישיבת הרווחה אלא על ידי הדחק לא היתה חוזרת (יפ"ת):

ודכוותיה היא ישבה בגוים. יתורא דהיא דריש דה"ק היא היתה יושבת בגוים מדעתה אלא שלא מצאה מנוח. עיין מ"ש באיכה רבתי:

ג' שבועים ימים. דייק לה מדכתיב ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויוסף שלח את היונה מכלל זה אתה למד שאף בראשונה הוחיל ז' ימים אחרי שליחות העורב ותו כתיב בשליחות הג' וייחל עוד שבעת ימים אחרים וגו' הרי מנין ג' שבועות של ימי השליחות:

טרף קטיל דטרף הוא לשון השחתת מכה והריגה כמו טרף טורף יוסף. והכי נמי לשון מכה והשחתה הוא כלו' שהשחית האילן שכרתו בלא זמנו שעל ידי חטיפת העלה טרף והשחית עץ הזית:

אילו שבקת כו' שהכיר נח בעלה שע"י טריפתה השחית האילן. ואמר ליונה אילו הניח אותו אילן גדול היה נעשה ממנו. ובויק"ר אמר רבי ברכיה אילו לא קלטתי' אילן רב הוה מתעבד. ולא נח אמר כן. אלא רבי ברכיה הוא דקאמר הכי:

מהיכן הביאה אותו דאפילו איצטרובלין של רחים נמחה כדלעיל וכ"ש הוא שלא נשאר אילן בארץ:

משבשושין זמורות:

מהר המשחה שיש בו זיתים רבים:

דלא טפת ארעא דישראל במבולא. פי' שלא היה עליה גשם מבול כדכתיב לא גושמה ולא נפתחו בה מעיינות תהום רבה. אבל המים נתפשטו בכל העולם ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים כמו שכתוב מפורש ואין סביב א"י גדר לעכב המים שלא יבואו בה (הרמב"ן) וכן איתא בפדר"א:

את ארץ כו' ור"ל אתמוה קא מתמה את ארץ לא מטוהרה כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם. ועיין בפרק פרת חטאת:

רב ביבי אמר נפתחו כו'. דס"ל דא"י נמי לקתה במבול כדרש"י בפ' פ"ח ע"ש:

נפתחו לה שערי ג"ע. כלומר שנתן לה מקום ליכנס ולא הוזקה בכרובים ולהט החרב:

א"ר אבהו אלו מג"ע כו' דרובא דאילנות ג"כ מבעלי הריח והו"ל להביא מן הרוב דהיינו קנמון ואפרסמון שלא נמצא כמוהו בעולם. אלא רמז רמזה לו כו'. והוא ללמד לאדם דעת שיש לאדם ליהנות מיגיע כפו ולצמצם עצמו במזונות ע"י הדחק כדי להתרחק בכל יכלתו מליהנות מן הבריות. ולא שאמרה היונה זאת בפיה ממש. רק אחרי שראינו שתיכף שמצאה עלי זית לא יספה שוב אליו אף שעלי זית מרים הם א"כ מזה נראה כי טבעה להיות בחפשית אף שמאכלה מר. ולא נאסרת בידי אדם אף שמאכלה טוב. והרי זה כאומרת בפיה מה שבלבה:

מר מזה היינו עץ הזית עצמו ועליו שהם מרים לא הפירי:

הדא מסייעא כו' דייק מדכתיב וייחל בב' יודין דמשמע רבוי המתנות (יפ"ת):

ולא יספה שוב אליו עוד מייתי זה לסייעתא דהוי ג' שבועות ימים דלכך לא יספה שוב אליו עוד. כי שליחת העורב היה בעשרה באלול כדפרש"י בחומש. ואם היו ג' שבועות דהיינו כ"א יום שלמו הימים באחד בתשרי שאז רבו המים. ולכך לא יספה שוב אליו עוד: