עץ יוסף על בראשית רבה לג:ה

הדא מסייעא כו' פי' פסוק זה סיוע לההיא דאמר רבי אבא מ"ש צהר תעשה לתיבה היינו חלון. ועיין פ' ל"א סי' י"ב:

הה"ד שלח חשך ויחשיך. דרך מליצה כי יצדק לומר כאן שלח חשך ויחשיך. שהוא כמו ששולח החשך המחשיך. כך העורב החשיך בשליחותו כי יצא יצוא ושוב ולא הביא תשובה. והמדרש אתי לאשמועינן דסימנא מילתא היא כי נח בשליחות העורב שהוא טמא לא הצליח אלא ביונה הטהורה (יפ"ת):

משיבו תשובות דריש ושוב לשון תשובה:

משיבו תשובה אין הכוונה שהשיב בפירוש ברמיזותיו. רק שנראה ממיאונו שיצא יצוא ושוב וא"כ לא אבה לצאת. וכאילו השיב לו נח שלכן שלחו מפני שאינם ראוים לשום דבר. כי על שארית המינים חמל עליהם כי הם ראוים:

מכל בהמה חיה כו' תלונותיו היתה כלפי הטהורים שיש בהם ז'. ונמנע לשלוח מהם ושלח ממנו שהוא מן ב' מהטמאים. וכן הוא בפרק חלק:

לא לאכילה ולא לקרבן שגם מהטמאים הרבה מהם היו ראוים לאכילה. אך העורב אינו ראוי. הילכך הטהורים אע"פ שהם ז' עדיפי טפי מקיום מין הטמאים:

לא לאכילה ואע"ג דעדיין לא הותר הבשר לאכילה. ידע נח כי בצאתו יתירנה לו:

עתיד צדיק אחד הוא אליהו שעצר את השמים עד שיבשה הארץ. ובאותו זמן נסתר בנחל כרית מפני אזבל והיו העורבים מביאים לו פרנסתו. והיה רצונו ית' שיהמו רחמיו עליהם לבקש עליהם רחמים. לפיכך הזמין ה' פרנסתו ע"י העורבים להורות לו שאף העורב שהוא אכזר נמצא בו צד רחמים לפרנסנו ברעב. לכן יבקש רחמים עליהם לתת להם פליטה ברעב. וכן עשה אליהו:

ר"י ור"נ עיין חולין דף ה' פלוגתא דאמוראי בזה:

ושמה ערבי כלו' והעורבים מביאין לו לאו עורבים ממש אלא אנשים ונקראו עורבים על שם מקומם שנקרא ערבי:

עורבים ממש דאי אנשים על שם מקומם עורביים מבעיה ליה:

משולחנו של יהושפט. ולא משולחנו של אחאב שלא יהנה מלחמו של רשע:

ולא בכו שלא נכמרו רחמיהם עליהם אע"ג דנאבדו במבול הרבה טף ונשים:

מעשה איוב מהיסורים שבאו עליו נכמרו רחמיהם עליו ובכו:

וקרא עליהם על דור המבול:

ישכחהו רחם כו' דמיירי מדור המבול כדלעיל בפרשה כ"ו ופ"ל וזולתן. ולעיל פ' כ"ג. ומפרש ישכחהו רחם לשון רחמים שנשכחו מהם (יפ"ת):

שכחו רחמים מן הבריות. שהיו חומסים והורגים ולא מרחמים. ואף ה' שיכח רחמיו מהם ולא רחם בדינם:

מתקו רמה כיון שהביא המקרא מפרש ואזיל לכוליה:

שמיתק רמה בהם שבשרם היה מתוק אל הרמה ומתקו רמה הוא כמו בני יצאוני שפירושו יצאו ממני:

תעקר אכ"כ כו' דאל"כ תעקר מב"ל דעקירה משמע הפסד טפי משבירה. אלא משום דעקירה מעלה חילופים שאילן הנעקר ממקומו חוזרין ונוטעין אותו במקום אחר. וכן ענף שנעקר מהאילן מעלה חילופים במקומו. אבל מקל שנשבר אין לו עוד צמיחה לחזור ולגדל כבתחילה. ומפרש המדרש זאת על דור הפלגה. דאי על דור המבול הלא כבר אמר שיכלו ואינם. אלא שמוסב על דור הפלגה שנשברו עד שאינו מעלה חליפין שלא חזרו לכמות שהיו שפה אחת ומקובצים במקום אחד: