עץ יוסף על בראשית רבה לב:יא

ט"ו אמה בבקעה. ס"ל דגם התיבה הלכה דרך השפוע מהר לבקעה ומבקעה להר דרך נס. ור' נחמיה ס"ל שהמים גברו עד שכסו כל ההרים ואח"כ ט"ו אמה מלמעלה מהרים היותר גברו המים:

נשמה רוח דכתיב נשמת רוח:

נשמה נפש כד"א ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה:

ליתן את האמור כו' אף שבאמת המה כחות נבדלות. הנפש הוא כח החיוני. והנשמה היא המשכלת. עכ"ז באמת הם מתאחדים ונובעים ממקור אחד כמו שהאריך הרמב"ם בשמונה פרקיו ע"ש:

פרט לדגים שחייהם במים לא מתו. ואע"ג דמי המבול רותחין הוו ונתחממו הנהרות. אפשר שלא נתחממו אלא עליוני המים והדגים שבמצולות נמלטו (יפ"ת):

בכלל המאספים פרש"י בכלל אסוף עוף השמים ודגי הים וגו' דדרשי ליה לעיל פכ"ח בדור המבול כלומר שגם עליהם נגזר אסיפה ומיתה במקום שירד המבול ולפיכך ברחו לים אוקיינוס שהוא חוץ מן הישוב ושם לא ירד המבול וכמ"ש הרמב"ן ז"ל:

שברחו כולם לים אוקיינוס ואף כי אין להם דעת מ"מ כשהתחילו המים להתחמם ביותר ברחו מטבעם:

היה גונח דם ומיעוט אך בא למעט לנח שהיה ממועט מחיותו ובריאתו שהיה גונח וצועק מכאב לב והחזה ורוקק דם מפני הצינה: