עץ יוסף על בראשית רבה ל:ח

שנא' בו תמים נח שנאמר בו צדיק תמים. אברהם והיה תמים. דוד ואהיה תמים עמו. והחשבון כמ"ש המת"כ בשם רש"י. נח מעת המבול עד שמת ש"נ שנה. חמשים פעמים ז' הרי כולם שביעיות. אברהם כשנצטוה על המילה היה בן צ"ט וחיה קע"ה הרי ע"ז עם שנת הצ"ט י"א שביעיות. וכן דוד חיה ע' שנה עשרה שביעיות. ודורש בגז"ש שבע שבתות תמימות תהיינה. וז' ז' כנגד ז' ארצות ז' רקיעים ז' מזלות שהן יסוד עולם. כן שנות הצדיקים הן הן יסוד עולם עכ"ל. והענין כי נשלמו במדרגת שבע ימי הבנין הידועים ליודעי חן (נזה"ק):

א"ר יוחנן כל מי כו' ל"ג ר' יוחנן אלא אמורא אחר הוא. דהיכי מצי ר"י למימר לא תברא דהא ר' לוי כו' כיון דר"י אמר בן מ"ח הכיר (יפ"ת):

היה מתחלתו כו' נח איש צדיק תמים היה משמע תמיד. וכן אצל כולם:

מתחלתו ועד סופו מקטנותו עד מותו היה צדיק:

הוא צדיק ר"ל כל צדיק שנאמר בו היה הוא צדיק כו'. וה"ה כל רשע שנאמר בו היה. הוא רשע מתחלתו ועד סופו:

מעתה הוא מתחלתו בתמיה הרי אביו מוכר אלילים היה ומסתמא למדו אביו ג"כ לרע ולא הכיר בוראו עד שבא לכלל דעת:

לא תברא אינה קושיא דבן ג' שנים הכיר את בוראו. והיינו מתחלתו משהתינוק מתחיל לדבר:

ומה אני מקיים היה. למ"ד בן מ"ח הרי שלא היה תחלתו צדיק:

היה מתוקן למיתה ולא שאילולא שחטא היה חי. אלא מתחלת הבריאה היה מתוקן למיתה כדלקמן ומה שנגזרה בחטא אדם עילה היתה:

נחש היה ערום. ולא קאמר ויהי הנחש ערום להורות שהיה מתוקן לפורעניות:

קין היה עובד אדמה. הוא מיותר דויהי דכתיב בהבל סגי אתרוייהו:

מתוקן לגלות שישפוך דם אחיו:

איוב היה איש היה בארץ עוץ ולא קאמר ויהי איש בארץ עוץ:

מתוקן ליסורין כי ה' חפץ דכאו להראות כי ה' צדיק יבחן:

מתוקן לנס שמתחלת ברייתו היה עומד לכך. ולא שהצלתו היה להשאיר לעולם שארית:

משה היה רועה. ולא קאמר ויהי משה רועה:

מתוקן לגואל ולא לצורך השעה שלא נמצא טוב ממנו:

מתוקן לגואל לישראל ולא לעצמו שלא היה משועבד. אבל במרדכי נקט מתוקן לגאולה שישראל נגאלו על ידו וגאולה היתה לו ג"כ:

מרדכי היה דכתיב איש יהודי היה ולא קאמר ויהי איש יהודי:

ראה עולם חדש היה מורה שנהיה הויה מחודשת. שנהפך ממה שראה בתחילה:

אבנים שחקו מים אבני רחיים ששוחקים התבואה אותם שחקו מים:

אצטרובולין לעיל פ' כ"ח:

יוסף אתמול ענו כצ"ל (א"א ומת"כ וכן הוא באס"ר):

ועכשיו ויוסף הוא השליט. ואע"ג דלא היה שינוי בכל העולם אלא בנח. מ"מ קרי ליה עולם חדש בכל הני. כי כשאדם בהצלחה יראה לו שכל העולם בהצלחה. ובהפך עולם חשך בעדו באה שמשו:

צולביו המבקשים לצולבו:

זן ופרנס דעתו שטוב יותר לדרוש בענין השוה אצל כולם:

זן ופרנס פרנסה הוא כל מיני צרכים לבד ממזונות כדאמרינן במסכת כתובות נותנים לבתולה י"ב חדש לפרנס א"ע:

ופרנס כל י"ב חדש שהיה המבול על הארץ וכדלעיל סימן ה':

יוסף ויכלכל יוסף את אחיו. וממה שכלכל כל העולם לא מייתי. שבממונם כלכלם:

משה זן ופרנס שבזכותו היה המן יורד:

מרדכי זן ופרנס כמ"ש ויהי אומן את הדסה שזן ופרנס אותה:

והיה מניקה הוא דייק מדכתיב לקחה לו לבת משמע כבת עם אמה (יפ"ת):

ובא לו חלב כו' דאילו ר"י לא קאמר רק שהיה מניקה וי"ל שהיה משקה אותה חלב פרה. ובאו ר"ב ור"א להוסיף שהניקה ממש:

גחיך ציבורא צחקו עליו. דכיון דאין דרך איש בכך גריעותא היא שנשתנו עליו סדרי בראשית. והשיבן דאין זה שנוי מעשה בראשית דזמנין דזכר אית ליה חלב כדתנן במתני' (יפ"ת):

לקליה בשביל קול דברו: