עץ יוסף על בראשית רבה כט:ב

התירוש באשכול הוא ד"א ע"ל ונח מצא חן ופי' שבאשכול שלם לא מצא אלא ענב ותירוש אחד. וכרם כזה כדאי להשחיתו. אך בעבור שהיה בו ברכה בענב ותירוש האחד. אמר אל תשחיתהו. וכמעשה של החסיד. ומגודל חסידותו חשב אותה העוללה לטובה רבה. ונתן להקב"ה הודאה עליה. ולא בירך לאכלה בשבת שהרי היתה מחוברת. אלא נתן הודאה ושבח. אי נמי לאו שבת בראשית אלא בשביעית (ששמיטה נקראת שבת) שאז האילנות חרבים שיד הכל ממשמשים בהם. ולכן גם העוללות הקטנים חביבים אז. וכן כאן נח אף שלא היה צדיק גמור על כל זה בדור כזה היה חביב ומצא חן וכמו שתרגם המתרגם כמה דאשתכח נח זכאה בדרא דטופנא ואמרית דלא לחבלותיה בדיל לקיימא עלמא מיניה וכו'. ופירש שם רש"י התירוש זה נח שהיה מתוק כאשכול בדור המבול. ומצאתי בפרש"י ברכה הוא לא כתיב אלא בו בזכות הצדיקים שיעמדו ממנו. וכך הם דברי רבי סימון בסוף הפרשה: