עץ יוסף על בראשית רבה כח:ג

אפי' אסטרובלין וז"ל המעריך אסטרובלין י"מ רחים התחתונה. ולא נהירא דא"כ היינו רחים ונ"ל שהוא הציר של ברזל שהוא מסבב את הרחים עכ"ל ולקמן פ"ל מביא ע"ז קרא דאיוב אבנים שחקו מים ופשט הכתוב שהמים שחקו את האבנים:

עפרו של אדה"ר האדם אשר בראתי פי' אדם יציר כפי:

לא קבילו מיניה כדאיתא בפרק חזקת הבתים א"ר בנאה נסתכלתי בשני עקביו של אדה"ר כו' הרי דעדיין קיים:

אפילו לוז כו' ולמד מסיפא דקרא ותקות אנוש האבדת זהו לוז של שדרה שהוא התקוה של כל האדם שממנו יחיה לעתיד:

לוז פי' עצם קטן כאגוז ועומד בסוף השדרה:

מציץ מלשון ויצץ ציץ. צורך קיום לוז זה להראות אמתות התחייה לאנשים. שלפי הטבע היה ראוי שיפסד. אלא שה' עשה כן להורות שהגוף עודנו קיים לפני ה' ויעמוד לקץ הימין (יפ"ת):

טחנו רבי יהושע את הלוז:

הסדין חתיכת ברזל גדולה שמרדדין עליו מתכות וקורין לו קוואדלא בלע"ז: