עץ יוסף על בראשית רבה כה:א

בתוך טימוסן טימוס הוא ספר ופנקס שכתובים בו שמות אנשי העיר והמדינה ודורש שמ"ש ואיננו פירושו איננו כמו שהתחיל להתהלך עם אלהים ולא נשאר במדרגה זו וע"כ לקח אותו אלהים מדה"ד שדן אותו ולקחו מן העולם. ובתחילה היה נכתב בטימוסן של צדיקים ואיננו שם שלקח אותו משם וכתבו בטימוסן של רשעים. ודעת רבי איבו שהיה חנף פעם צדיק ופעם רשע. בתחלה כתיב ויתהלך חנוך את האלהים. ואח"כ ואיננו במדרגה זו שלא התהלך אתו. ואח"כ כי לקח אותו האלהים. ולקיחת אלהים הוא לשבח ולטובה כי נשתנה עוד הפעם לטובה. על כן לקחו בעודו במעמד טוב ולטובתו שלא ישוב לכסלה:

אסלקנו לקט משמע פתאום בלא זמנו:

בר"ה דנו אלהים לשון דין (רש"י):

אין אנו מוצאין מיתה לחנוך. שמ"ש כי לקח אותו אלהים אינו על המיתה אלא כמ"ש באליהו שנכנס חי בסערה השמים. כי היום לוקח גו':

לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה שמתה פתאום בלא זמנה. וכן חנוך מת פתאום. ויתכן שאלה השואלים היתה כוונתם לרעה שראוי לעשות אותן אלהות. על כן השתדלו חכמים לדחותם. אך דעת הזוהר והמקובלים שחנוך לא מת ונעשה גופו אש לוהט וכאמרם ז"ל חנוך הוא מט"ט וכן הוא בספר הישר באריכות שלוקח לשמים:

ואיננו כי לקח אותו אלהים. דיתורא הוא אתי לאורויי שמת: