עץ יוסף על בראשית רבה כד:ז

כל האומניות האומניות שהם הכרח תקון העולם אי אפשר להיות זולתם:

וחרשים המה מאדם שתיבת האדם מיותר. לכן פי' מאדם הראשון:

סירגולו של ספר שאין בו מלאכה גורה שנא' זה ספר דהיינו תיקונו וסרגולו הוא תולדות אדם כלו' למוד אדם:

סירגולו שירטוטו:

הדא מסייעא כו' דביום ברוא דבוק עם זה ספר תולדות אדם. ר"ל שביום בריאתו הוליד. וזה ספר תולדו קאי אקין והבל הנ"ל לא על שת והדורות דמפרש ואזיל בתר הכי. ומאמר ויולד בדמותו וגו' דבתריה מילתא באנפי נפשיה הוא:

ג' פלאים לעיל פרשה כ"ב מבואר:

בן עזאי ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד ושם מקדים דברי רבי עקיבא לדברי בן עזאי. כי ר"ע הרב ובן עזאי התלמיד:

זה כלל כו' שלא תאמר הואיל ונתבזיתי וכו' כצ"ל והוא מדברי ב"ע:

זה כלל גדול בתורה פי' עיקר גדול לקיום התורה למה שרוב מה שיחטא האדם הוא במו"מ עם חבירו ובכלל זה הקנאה והכבוד. ועי"ז יתגלגלו עבירה אחר עבירה. אמנם בהזהר האדם בשל חבירו יקיים רוב המצות:

שלא תאמר הואיל כו' שכך מנהג בני אדם כי בבוא עליהם קלון וחרפה נפשם חפצה גם בבזיון וקלון אחרים ויתנחמו גם הם מבזיונם עז"א דע למי אתה מבזה כו' ואף אם חברך עשה לך רעה אל תשיב לו רעה. ובירוש' שם מביא משל על זה שאם היה חותך בשר בידו אחת וחתך את ידו השנית. האם יאמר שינקום מידו האחרת על שחתכה ויחתוך אותה. כך לא יאמר אדם הנה חברי עשה לי רעה אנקום ממנו. הרי בשרך הוא. ולא יתכן לעשות כן:

בדמות אלהים וכאילו מבזה ח"ו דיוקן של מעלה: