עץ יוסף על בראשית רבה כג:ז

בג' מקומות נאמר כו' פשטא דקרא לשון התחלה הוא. ודרש מניה נמי לשון מרד וחלול:

אז הוחל לקרוא בשם ה' ופי' אז נתחלל ה' בהיותם קוראים את שמות העצבים בשמות של הקב"ה והרי הוא כאילו כתיב אז הוחל בקרוא בשם ה' (נזה"ק). וזה המרד בע"ז. והב' בדור המבול כי החל האדם לרוב על פני האדמה וכו' וזה בג"ע. והג' בדור הפלגה שאצל נמרוד שהיה בדור הפלגה כתיב הוא החל להיות גבור בארץ וזה בשפיכות דמים:

כי החל האדם פי' שמרד האדם לרוב כלומר אנשים רבים (יפ"ת):

הוא החל להיות גבור בארץ. פי' הוא מרד להיות גבור בארץ להמריד העולם על הקב"ה ולשפוך דמים כנ"ל:

והכתיב וזה החילם לעשות וא"כ ד' מקומות מב"ל ומשני דלכך אמר לשון זה כמורה באצבע על דבר מיוחד ור"ל שפרסם אותו לרעה והראה עליו לאמר זה החילם והמרידן עלי לבנות העיר והמגדל כ על פיו עשה. וא"כ הוא החל וזה החילם שניהם נחשבו לאחד (יפ"ת):

שאמרה לבעלה כו' דריש החילם לשון חלום. כי מה שחלמו ועבר במחשבתם שיפוצו כמ"ש פן נפוץ. אמר ה' כי יהיה להם כך בפועל ויפץ ה' אותם. וזה ממש כענין האשה שלפי שחשבה בדעתה שבעלה שונאה ורוצה לגרשה וחלה לה כן עד שמרדה בו. וגרמה שבעלה גרש אותה. וכן בנמשל שאם לא היו חושבים שה' רחוק מהם לא היו חולמים ולא היו מורדים ולא היו נענשים:

בעלילות בגילוי ובפרהסיא כד"א בעליל לארץ:

עשיתם עצמכם כו'. והיו קוראים עצמם בשם אלהות. כמ"ש אז הוחל לקרא בשם ה' שפי' כנ"ל:

אקרא למי הים לשמי דרש הקורא למי הים כו' להודיע שה' שמו משלם גמול לרשעים ועושה בפלא שידעו כי שמו ה'. וכמפורש כמה פעמים וידעו כי אני ה':

שהוא שופך כו' דלשון שפיכה לא יפול אלא מלמעלה למטה. ואם הם שוים לעולם לא יפול אלא לשון הולכה או שלוח (יפ"ת):

ב"פ כתיב כו' בעמוס ז' פסוק ח' ושם ט' פסוק ו'. אחד בדור אנוש וא' בדור הפלגה כדאיתא בשקלים:

שעלה הים כו' ואע"ג דים גבוה מהעולם אמר לשון עליה לפי הנראה לעין שעולה על הארץ כשמכסנה (יפ"ת):

עד עכו ועד יפו כו' שאז נשטף שלישו של עולם עד שהגיע הים עד עכו ויפו ונעשה עכו ויפו חוף הים:

כיפי שפת וגבול כד"א נהרא מכיפיה מיבריך:

עד פה פירושו כמו עד כה נוטריקון עד עכו. ופה כמו יפו (מת"כ):

רבי אליעזר בשם ר"ח כו' מפרש הכפל עד פה תבא ופה ישית וגו' כלפי השני פעמים שהשטיף הים את העולם (נזה"ק):