עץ יוסף על בראשית רבה ק:ו

וכי יש גורן לאטד. שהרי האטד הוא קוצים. ואין להם פירות שיעשו ממנו גורן:

שהיו ראויים לדוש כאטד. שדרכו להיות נרמס כדכתיב ותעבור חית השדה ותרמוס את החוח. ולפי דרש זה פירוש גורן האטד שניתן גורן וקיום לראוים לדוש כאטד. וגורן רמז לקיום ע"ד גורן ויקב לא ירעם. ופי' ויבאו עד גורן האטד עד מקום ההספד ששם ניתן גורן לאטד ע"י ההספד שבו גמלו חסד עם יעקב:

אזורי מתניהם התירו חגורי מתניהם התירו. והוא דרך אבילות. לפי שהאזור לחזק האדם ע"ד אזר נא כגבר חלציך. והתרתו ענין חולשא ורפיון על הצער ע"ד מוסר מלכים פתח (יפ"ת):

קשרי כתפותיהם התירו ירצה שהלכו חלוצי כתף כמו שחולצין על הנשיא (יפ"ת). והמעריך כתב וז"ל דע כי דרך הערביים להגביה בגדיהם באזור בשעת מלאכה. ולכן אלו שלשלו בגדיהם לכבודו. וזהו שאמר אזורי מתניהם התירו. גם מנהגם לעשות בתי ידים לחלוקיהם רחבים וארוכים מאד. ובשעת מלאכה מגביהין אותן וקושרים זו בזו באחורי כתפותיהן. ועתה התירום ושלשלום לכבודו. וזהו קשרות כתפותיהן התירו עכ"ל:

הראו באצבע דכ"מ שנא' זה מורה באצבע. וכוונתם היה בזה לספר בשבח יעקב שראוי לעשות לו אבל כבד ומספד מר. ולפי שכל דבר מפליא מורים עליו באצבע. לכן הראו באצבע עליו (יפ"ת):

זקפו קומתן שקמו מפניו להדרו ע"ד מפני שיבה תקום (יפ"ת):

והרי דברים ק"ו מדברי ר' יהודה בר שלום הן. ודברי רבנן גרסי' קודם דברי ר"י בר שלום וכ"ה בירוש':

והלא דברים ק"ו פי' דלהכי כתבה תורה בגורן האטד דנילף ק"ו לגומלי חסדים:

שבין איגרת לאיגרת פי' שבין אגרות של המן לאגרות מרדכי. דשל המן בי"ג בניסן ושל מרדכי בעשרים ושלשה בסיון:

כנגד ע' יום שעשו מצרים חסד כו'. ר"ל כי זכות יעקב עמד לישראל בימי המן. ובני יעקב לא כליתם. ויעקב מת בפסח כמבואר בגמרא ואז היה גזרת המן. ובני יעקב לא כליתם. ויעקב מת בפסח כמבואר בגמרא ואז היה גזרת המן. וע' יום שהיה אבלו לא היה זכותו מגין כל כך. ולכך לא היה יכולת בידם לבטל גזירות המן מכל וכל עד שיעברו ימי אבלו ואז נשלחו ספרים. והן ע' יום שבין איגרת לאיגרת (יערות הדבש):